#58 השירים, המשחקים והבדלי הילדות המהותיים בין אוסטרליה לישראל
אומרים שהורות מחזירה אותנו לילדות, אבל אף אחד לא מכין אותך לרגע שבו את יושבת בפעילות בספריה באוסטרליה, מוקפת בהורים שעושים קולות של צפרדעים, ומבינה שילדות ישראלית כבר לא תהיה פה. הפוסט על הפערים בין עומק לשטות, על ההתמודדות עם פחד קהל מסוג מאוד ספציפי, וחיפוש תמידי אחרי שיר הערש המושלם בעברית.
זה נכון מה שאומרים על ילדים - הם גורמים לנו לחוות את הילדות שלנו מחדש, רק שבשלב הזה של החיים שלנו, אנחנו במודעות מלאה לכל מה שקורה מסביבנו ומלאים בשיפוטיות כלפי כל דבר אפשרי. עברנו לאוסטרליה חצי שנה אחרי שהפכנו להורים, אז אפשר לומר שהתרבות האוסטרלית והישראלית התערבבו לנו בחינוך, וזה גרם לי לשים לב לכמה הבדלים מהותיים בתכנים של השירים וסיפורי הילדים שאנחנו, הישראלים, מכירים מול מה שהאוסטרלים מכירים.
עוגה עוגה ומיתוסים על מחלות
בני כמה הייתם כשגיליתם שהמילה ״עוגה״ בשיר ״עוגה עוגה״ היא בעצם ממשקל ״מעגל״? בישראל שיר המשחק הקלאסי הוא פשוט במשמעותו - מעבר למילה ״עוגה״ שאצל חלקנו מעלה ריר, ואף אחד לא מופתע מנוכח ההתרגשות מעוגה בחדר - ובסך הכל, מילות השיר מאוד ברורות. אצל האוסטרלים יש שיר-משחק מאוד דומה, שגם בו מסתובבים במעגל ובסוף - נופלים על הרצפה. זה הולך ככה:
Ring-a-ring-a-roses,
A pocket full of posies,
A-tishoo! A-tishoo!
We all fall down.
לא משנה כמה פעמים שמעתי את השיר הזה כשאופיר הייתה בגן, הייתי צריכה לעשות לו גוגל כמה פעמים כדי להבין מה המילים שלו אומרות. התירגום שלו אומר: ״טבעות של ורדים, כיס מלא בזרים, אפצ'י אפצ'י, כולנו נופלים ארצה״ - לכאורה אין קשר בין המילים (ממש קוואקווה-דלא-אומה) אבל המיתוס אומר שהשיר נוצר בזמן המגיפה הגדולה בלונדון ב- 1665, ושהמילים שלו מעידות על תסמיני המחלה והמוות, ושככה בעצם תיווכו לילדים בשנים האלה את המאורעות.
מכל שירי הילדים שאני מכירה באנגלית Ring of roses הוא הכי מתוחכם מביניהם. מפה זה רק הולך ונהיה קיצ׳י עד כדי כך שהילדה שבי אומרת ״יאללה בואו נשיר יש לנו תיש! למי אכפת שמרביצים לו בסוף, העיקר שיש קצת עניין״.
היסטוריה מפתיעה על מכות ומלחמה
כל החיים הבוגרים שלנו אנחנו מגלים עובדות מפתיעות על שירים בעברית שגדלנו עליהם, ועד שחשבנו שאנחנו כבר יודעים הכל, נולדים לנו ילדים ופתאום אנחנו מתחילים לקלוט את מילות השירים האמיתיות שזמזמנו כל החיים, ומחליטים ש״אנחנו לא שרים לילדים שלנו את השירים הנוראיים האלה!״. בחיפושי אחר היסטוריה של שירים בעברית ובאנגלית נתקלתי בתופעה מעניינת: בעוד שלשירים באנגלית (אולי חוץ מטבעת הורדים) יש סיפורים טכניים על חיבור שיר אירופאי ישן עם לחן עממי עוד יותר ישן, או סיפור שבא לך להגיד ״אוווו, איזו כבשה מתוקה!!! גם אני רוצה לאמץ אחת!״, לכל שיר בעברית יש סיפור קשה או מהול בהומור שחור.
לפי האתר ״זמרשת״ השיר ״יש לנו תיש״ נכתב לראשונה על ידי יצחק אלתרמן. היו לו חמישה בתים במקור ולא היה לו את החלק השני - ההוא שמרביצים לתיש. לפי המחקר המקיף שעשיתי - המילים ״במקל, בסרגל, מה שבא ליד״ נכתב בסמינר של גננות ומורות בשנות השלושים בתור סאטירה על החינוך היהודי הגלותי, ובכלל הכוכב בשיר הזה - היה רבי. בהמשך, השיר ״יש לנו תיש״ ו״במקל, בסרגל״ התערבבו לכדי שיר אחד שעכשיו כולנו שרים בכיף, בלי שיהיה אכפת לנו בכלל שמרביצים לתיש המסכן.
לפי האתר ״המכלול״ השיר ״במדינת הגמדים״ נכתב בזמן מלחמת העולם השניה על ילד קטן שהלך ברחובות ירושלים בצורה זקופה ובטוחה. בעוד הילדים הגולים שלי לא יודעים מה זה אומר בכלל ״מלחמה״ היה לי קשה לשיר או להשמיע להם את השיר הזה, כי מה אני צריכה לתווך להם עכשיו את כל ההיסטוריה של העם היהודי? הם עוד קטנים. אופיר קיבלה שיעור ראשון על מלחמה כשנסענו לביקור בארץ ורציתי להכין אותה למקרה ותהיה לנו אזעקה.
חרוזים לקטנטנים וקולות של צפרדעים
בפעם הראשונה שנחשפתי לשירים לקטנטנים (nursery rhymes) פה באוסטרליה - הייתי בהלם תרבות רציני. את מספר השירים שהכרתי כשהגענו לפה היה אפשר לספור על יד אחת, ופתאום - בבוקר אחד בספריה, בשעת rhyme time אני עוצרת את עצמי מלקום ולברוח עם התינוקת שלי, בת השבעה חודשים, באמצע הסשן ובזמן שכל ההורים מעורבים, שרים ועושים תנועות עם הידיים במומחיות של שנים.
באותו בוקר הבנתי שאני באוסטרליה, והכל פה שונה. שירי הילדים פה מבוססים בעיקר על משחקים עם הגוף ועם קולות משעשעים. על צפרדע שלא עושה ״גלומפ״ אלא עושה ״לה-די-דה-די-דה״, ועל ״בוא תטפס עלי ונטוס לירח״ והכל נעשה בחיוכים - ספק אמיתיים, ספק מסתירים את התחושות האמיתיות של גידול ילדים. השעה הזאת בספריה הציפה בי פחד שלא ידעתי שקיים בי עד אז: הפחד משירת שירי ילדים בציבור. עד אז הייתי עושה את כל הדברים האלה בשקט, בבית - כשרק אופיר שומעת אותי, ופתאום צריך לשיר ולשחק יחד עם כל ההורים ועוד באנגלית, עם שירים שאני שומעת עכשיו פעם ראשונה ונשמעים לי רדודים לגמרי. בתור מי שגדלה על דתיה בן-דור ונעמי שמר, ונהנתה לשיר ולרקוד שירי פסטיגלים בטירוף - הבנתי שזה רק עניין של הסתגלות.
היום אני עדיין לא אוהבת את השירים האלה, אבל אני מכירה את רובם והתגברתי על החשש להפגין משחקיות בפומבי באנגלית - שמעו, זה לא פשוט.
לילה לילה - קריאה לכל המשוררים העבריים באשר הם
אחד הדברים שהכי הפריעו לי כשנולדה לי ילדה ראשונה הוא שלא הצלחתי למצוא שירי ערש בעברית שהם קלילים, פשוטים וקצרים - כמו ששיר ערש צריך להיות. בעברית - כל השירים ארוכים כמו הגלות (חה…גלות), עם עם סיפור, עם שבעה בתים מתוחכמים, האיילות הולכות לישון, ועד שמעירים אותן עובר כל הלילה והילד עוד לא נרדם.
גם השירים החדשים והיפים שנכתבו בעברית מתיימרים להיות עם משמעות ולחנים מסובכים ואני אומרת - בחיאת, לילה - בואו תכתבו חמשיר קליל שישים את הילד לישון וחלאס. מבחינתי, שיר הערש המנצח של כל הזמנים הוא "Twinkle Twinkle" - פשוט, קצר וקולע - והכי חשוב - ילדים יכולים לשיר אותו בעצמם.
ועם כל זה - בחרתי את השיר הארוך ביקום לשיר לבת שלי לפני השינה. בא לי לתת חולצת מילון-עברי-אוסטרלי מתנה למי שינחש איזה שיר (בעברית) זה היה. תגיבו למטה…
ו… נתראה בפוסט הבא.
נושאים: שפה ותרבות