בלוג חמישי: שלב ירח הדבש - מקוואלות ועד קצב אחר

בפוסט הקודם היינו בלב הכאוס: ג'ט לג, מחלות, אינסוף קניות וניסיון להרכיב רהיט מאיקאה כשאתה בקושי זוכר איך קוראים לך. אז אחרי ששרדנו את סופת ההתארגנות הראשונית, הגיע הזמן לנשום. ואז לנשום שוב, הפעם עמוק יותר. ברוכים הבאים לשלב ה-Honeymoon שלנו עם אוסטרליה.

מ-200 קמ"ש בחזרה לשפיות

הימים הראשונים הרגישו כמו ספרינט. אבל אז, בוקר אחד, קמנו לתוך בית שכבר מתחיל להרגיש כמו בית. יש ספה לשבת עליה, יש אוטו בחניה, והילד גילה את הגינה. עברנו מ-0 ל-200 קמ"ש וחזרה לשפיות, ואיתה הגיע השקט.

אמרו לנו שהשקט פה ממכר, ולא הבנתי עד כמה. פתאום שומעים ציפורים (והיונים של האוסטרלים הם התוכים שלנו- אותו תוכי שהיינו הולכים לראות בגן חיות או בחנות חיות מחמד מסתובב פה בכל עץ רענן מחכה לגודו). כשיושבים בגינה בערב, הדבר הכי רועש זה הצרצרים. זה שקט של פרברים, כזה שלחלק גדול מאיתנו הישראלים בטח ישמע משעמם, אבל לנו, אחרי הטירוף של המעבר, זה היה כמו אוויר לנשימה (וגם קצת מה שתמיד חלמנו). בחרנו לגור בחלק הצפוני של פרת', בשכונה שקטה בשם Edgewater, והשקט הזה הפך לפסקול החדש שלנו.

על תרבות והלם: כולם פה נחמדים

אחד הדברים הראשונים שהיכו בנו זה האנשים. כולם מחייכים. בקופה בסופר, בתחנת הדלק, הולכי רגל ברחוב. בהתחלה זה חשוד. אתה מחפש את הקאץ'. אבל אז אתה מבין שאין קאץ'. אנשים פשוט נחמדים. גם תרבות הנהיגה פה היא שיעור לחיים. לא צופרים, נותנים לך להשתלב, נוהגים רגוע, No Worries, והפקקים? בואו נגיד שבני כבודי היה יחסית מובטל פה. זה Refresh אמיתי להבין שהקצב פה פשוט אחר, רגוע יותר.

על כריסטמס בכפכפים ונהיגה בצד שמאל

הגענו ממש לפני הכריסטמס, מה שאומר שקיבלנו חוויה סוריאליסטית על ההתחלה: כריסטמס ב-30 מעלות. לראות עצי אשוח מקושטים ליד בובות של סנטה קלאוס מזיעות בשמש, ולשמוע “Let it Snow” ברדיו כשאתה עם גופייה וכפכפים- זה הזוי ומדהים בו זמנית.

ואם כבר מדברים על חוויות חדשות, בואו נדבר על לנהוג בצד שמאל. בהתחלה, כל נסיעה לסופר מרגישה כמו טסט. המוח עובד שעות נוספות: הווינקר זה המגבים שכבר נמאס להם לפעול בטעות, המגבים זה הווינקר, לפנות ימינה זה קל, אבל לפנות שמאלה זה לחצות נתיב... כל יציאה מכיכר היא הימור קטן. אבל לאט לאט, זה נהיה טבעי.

על שקיעות, Food Trucks וחיות אחרות

אז מה עושים כשפתאום יש שקט וזמן? מתחילים לגלות איפה נחתנו. השקיעות פה, מעל האוקיינוס ההודי, הן אירוע. השמיים נצבעים בגוונים פסיכדליים, וזה המופע הכי טוב בעיר. אתה יכול להחנות את האוטו מטר מהחוף, בחינם, ולהיות כמעט לבד. קו החוף בלתי נגמר, לא עמוס ולגמרי נקי. וליד הים אפשר למצוא בערב משאיות אוכל שמתרכזות בפארקים, עם אוכל מכל העולם, מוזיקה ואווירת צ'יל מוחלטת.

וכמובן, החיות. אז בואו נבהיר משהו: קנגורו לא מסתובבים ברחובות ומחכים במעבר חצייה. אבל הם כן נמצאים בפארקים מסוימים, לפעמים ממש קרוב לשכונות מגורים. לראות בפעם הראשונה עדר קנגורו מקפץ בחופשיות בשדה פתוח בזמן השקיעה- זה רגע כזה שאתה אומר לעצמך "אוקיי, אני באמת בצד השני של העולם". כדי להשלים את החוויה, נסענו לפארק חיות לראות קואלות ישנות על עצים (היצור הכי חמוד והכי עצלן ביקום) וגם וומבאטים, שנראים כמו חזירי בר קטנים וחמודים להפליא.

פרויקט "הגינה" ותחביבים, רחמנא ליצלן

עם השקט בא גם הרצון להתחיל לבנות את הפינה שלנו. זה השלב שעברנו מקניות של "הישרדות" לקניות של "כיף". עוד עציץ לגינה, עוד כרית לספה. יש לנו חצר ענקית, אז כמובן שרוב הבילויים שלנו התרכזו ב-Bunnings. התחלנו לשתול ירקות, לעצב, ולהפוך את הבית למקום שמרגיש לגמרי שלנו. פתאום יש זמן ומרחב לתחביבים. קונספט מרענן.

הצד השני של ירח הדבש: חזרה למציאות

אבל אי אפשר לחיות לנצח בתוך גלויה. שלב ירח הדבש הוא קסום, אבל ברקע הראש כבר מתחיל לעבוד. במקביל לטיולים ולשקיעות, אני מתחיל לחשוב על הצעד הגדול הבא: חיפוש עבודה. זה אומר לשכתב את קורות החיים בפעם המאה, ובעיקר- להתחיל את המסלול הבירוקרטי המתיש של תהליך ההכרה בתואר שלי כאן באוסטרליה. זה מרתון, לא ספרינט, ואני יודע שהדרך עוד ארוכה.

בינתיים, אנחנו נהנים מהשילוב הזה: בבקרים חושבים על עתיד, ואחר הצהריים בורחים לים. זה האיזון שמצאנו, ובינתיים הוא עובד לנו לא רע בכלל.

עד הפוסט הבא!

No worries, all good, too good.