בלוג רביעי: אחרי הנחיתה זה יעבור (או: איך שורדים את השבועיים הראשונים באוסטרליה)

אז איפה עצרנו? אה, כן. נחתנו. שלושה אנשים, 70 ק"ג של ציוד וילד בן שנה וחצי שלא ממש מבין למה הפכנו לו את היום ללילה. בפוסט הקודם דיברנו על ההכנות, עכשיו בואו נדבר על רגע האמת: השבועות הראשונים באוסטרליה, או כמו שאני קורא להם- ״הישרדות VPN״.

ג׳ט לג, יעפת וקדחת סידורים

למרות שהבית שלנו כבר חיכה לנו, החלטנו לקחת Airbnb לשלושת הימים הראשונים. למה? כי להגיע למדינה חדשה בערב, בלי רכב, בלי להכיר כלום ועם ילד קטנצ'יק, נשמע כמו מתכון לאסון. רצינו נחיתה רכה. בדיעבד, זו הייתה החלטה חביבה מינוס. אין כמו להגיע ישר לבית שלך, אבל לפחות היה לנו איפה לישון שזה כבר בונוס.

ואז זה הכה בנו. השילוש הקדוש של כל מהגר מתחיל: ג'ט לג אכזרי, מחלה שתקפה את כולנו בזה אחר זה, ורשימת משימות ארוכה יותר מהטיסה עצמה. אלה היו מהשבועות המתישים שהיו לנו בחיים. בין התקף שיעול אחד לשני ללקום ב-3:00 עם הילד- צריכים ללכת לפתוח חשבון בנק (הפתעה: לא היה מסובך בכלל), לקנות סים מקומי (עוד יותר פשוט), והאתגר האמיתי - להפוך ארבעה קירות ריקים לבית.

מבצע "לרהט בית מאפס" - ברוכים הבאים לגן עדן צרכני

אז איך ממלאים בית? כן, יש פה איקאה. שזה בנוהל. אבל חשוב לדעת שאוסטרליה היא מעצמה של רשתות ענק שמוכרות הכל מהכל. השפע פה הפתיע אותי האמת. לא מדבר מבחינת ״וולקאם טו דובאי, הוד רוממותך״, יותר בקטע של נגישות.

בגלל שאוסטרליה כל כך מבודדת, הם פשוט דאגו שיהיה פה הכל. אמזון מגיעים עם משלוחים תוך יום-יומיים, יש Costco למי שאוהב לקנות בסיטונאות, ואפילו המשלוחים מעלי אקספרס נוחתים פה מהר יחסית. הכל מגיע עד פתח הבית, מסודר ומתוקתק כמו שצריך. וכמובן הרשתות Kmart ו-Big W המעולות שאפשר לבד לרהט איתם בזול בתים שלמים. בקיצור, לא חסר ביבשת הזאת כלום (למעט החברים, המשפחה, הקוטג׳, הגבינה לבנה והאפרופו).

ואיך המחירים? בגדול, התחושה היא שהכל זול יותר ב-20-30% מהארץ. הדלק פה, למשל, זול משמעותית (לכו לתדלק ביום שלישי). יש דברים יקרים יותר, אבל בסך הכל התחושה היא שהכסף שלך שווה יותר ואתה מקבל תמורה טובה יותר.

טיפ למתכננים מראש: אם תנסו להיכנס מהארץ לאתרים של רשתות דוגמת Kmart, Big W, Amart, Target וכדומה (כדי לחפש אחר רהיטים, שולחנות, ועוד דברים לבית) סביר להניח שתקבלו הודעת שגיאה. אז תדעו שצריך VPN כדי לדפדף, לראות מחירים ולרכוש. אנחנו לא עשינו את זה, אבל בדיעבד, להזמין מיטה מראש כדי שלא נישן על הרצפה היה יכול להיות מהלך לא רע בכלל. בעיקר בתקופת החגים.

וכמובן, הגיים צ'יינג'ר האמיתי הוא שוק היד שנייה. לא מדובר פה בחנות וינטג׳ (גם את זה יש). פה זה משהו תרבותי. יש פה המון חנויות Op Shop (Salvos, Good Sammy, Vinnies) מדהימות שהם מכרה זהב לצעצועים, לריהוט, למזוודות, לגרביים, לספרים, DVD, גלגיליות, אבזור מטבח במחירים מצחיקים. אנחנו האמת שנחשפנו לחנויות האלה רק בשלב יותר מאוחר ולעובדה שכל סניף הוא שונה ועם פריטים אחרים לגמרי. בקיצור, שווה בדיקה. זה לא לכולם אבל סוגר כמה פינות.

ועכשיו, מילה על גן עדן (שם קוד Bunnings)

תעשו לעצמכם טובה ותשכחו מכל מה שידעתם על חנויות ״עשה זאת בעצמך״ ותלכו ל-Bunnings. ולא, זה ממש לא דומה להום סנטר (זו בושה אפילו להזכיר אותם באותו המשפט). הייתי מתאר את המקום הזה כדיסנילנד למבוגרים שאוהבים לבנות, לשתול, לתקן, או סתם להסתובב עם עגלה ענקית ולהרגיש בעלי מקצוע/מעצבי פנים/אדריכלי נוף/בוב הבנאי. יש שם הכל. לא, אתם לא מבינים. הכל! מצמחים לגינה וערכות מטבח שלמות, דרך כל בורג שאי פעם תצטרכו ועד ציוד קמפינג וברביקיו. זה המקום שהאוסטרלים (וגם אנחנו) הולכים אליו בשבת/ראשון בבוקר, קונים נקניקייה בלחמנייה בדוכן שבכניסה (Bunnings Sausage Sizzle שהוא תכלס מוסד בפני עצמו), ומבלים שם שעות. זו התשובה האוסטרלית לשאלה "מה עושים כשאי אפשר פשוט לקפוץ למדינה השכנה?" - פשוט דואגים שיהיה לך הכל במקום אחד.

בהמשך אני אנסה לרכז לפוסט אחד את כל הרשתות/חנויות ששווה להכיר לפני שמגיעים לקצה השני של העולם.

נקודה חשובה לגבי איך משלמים על כל השפע הזה. או כמה מילים על כסף ועמלות. אנחנו הבאנו קצת מזומן לימים הראשונים ודאגנו שהכרטיס אשראי יהיה בין-לאומי. וכן, אנחנו מהדור שמעדיף ״לספוג״ קצת עמלות בשביל נוחות של להשתמש באשראי. אחרי שכאמור פתחנו פה חשבון בנק אז עשינו העברה גדולה מהחשבון הישראלי לחשבון האוסטרלי. האמת שזה השתקף בחשבון יחסית מהר. החלק האיטי הוא למלא את הפרטים שהבנקים בארץ דורשים.

וסליחה שאני קופץ מנושא לנושא- פשוט יש הרבה טיפים ודברים שחשוב לי להזכיר.

איך קונים אוטו והופכים אותו למשפחה?

אחרי כמה ימים של ריהוט וסידורים, הבנו משהו קריטי: בפרת' לא פשוט להסתדר בלי רכב. בזכות פוסט בקבוצת ״ישראלים בפרת׳״ מצאנו את האוטו הראשון שלנו. אבל מצאנו הרבה יותר מזה- מור המקסימה, הפכה תוך רגע למשפחה המאמצת שלנו פה. אין כמוך, מור!

אנקדוטה קטנה לסיום- באחד הימים הראשונים נסענו לקניון. ראיתי עגלות ירוקות של Woolworths ועגלות אדומות של Coles (אלה המקבילות ל׳שופרסל׳ וה׳יוחננוף׳ של האוסטרלים). לקחתי עגלה אדומה ואחרי שסיימתי את הקניות שם רציתי להיכנס לחנות השנייה אבל הייתי בטוח שאסור להיכנס עם עגלה של ״המתחרים״ כמו בארץ. אז אני, סחי בלטה שכמותי, ניגשתי לאחת העובדות ושאלתי אותה אם זה בסדר שאני אכנס לחנות שלהם עם עגלה של החברה השנייה. בואו נגיד שהיא הסתכלה עליי במבט של ״על איזה כוכב נחתת הרגע?״. והסבירה שהעגלות הן של הקניון, ואפשר להסתובב איתן חופשי. לא יודע למה שיתפתי את הסיפור הזה אבל סתם שתדעו.

אז זה היה החלק הראשון של הנחיתה- ערפל של ג'ט לג, ארגזים ובירוקרטיה. בפוסט הבא, נדבר על המעבר מהכאוס של ההתארגנות לשלב ה-Honeymoon. וגם איך זה להתרגל לנהוג בצד שמאל, לחוות כריסטמס ב-30 מעלות, ולהמשיך לגלות שהאוסטרלים הם כנראה האנשים הכי נחמדים בעולם.

עד אז no worries, all good, too good.