בלוג שני: קבלה

חוזרים עם תשובה

אז ההמתנה מאז הראיונות אורכת כמה חודשים טובים. לבינתיים אנחנו מבינים שצריך להיכנס למוד חיסכון, למקרה שנקבל בטעות תשובה חיובית. אז ממשיכים לעבוד ולהתנהל כרגיל.

לאחר חודשיים גדס מעירה אותי ב-3 בבוקר (נראה לי, זכור לי במעורפל מרוב העייפות) ואומרת לי שיש תשובה חיובית. מסידני, אוסטרליה. אז מתחילים להתלהב מהרעיון וחוזרים לישון בלי להבין בדיוק מה זה אומר.

בבוקר אנחנו מתחילים להבין מה המכתב קבלה אומר- אז אם חשבנו שהלוגיסטיקה עד כה הייתה מורכבת, עכשיו היא רק מתחילה להסתבך. הכל ברור, שלא תבינו לא נכון, האוסטרלים מאוד מסודרים אבל דורשים להמציא מלא מסמכים שלא ידענו שקיימים (ואני אחראי על הטופסיאדה בבית). אנחנו מבינים שצריך לחסוך יותר ממה ששיערנו כי הלימודים יקרים והמלגות לא מובטחות, אם בכלל. ובמקביל רואים שעלות המחייה בסידני זה בערך כמו לחיות בתל אביב (לפחות זה מה שהמחשבונים באינטרנט אומרים). בכל זאת אחת מהערים היקרות בעולם. שואלים שוב האם כדאי להתחייב לאוניברסיטה או לחכות לעוד תשובות. בקיצור, רכבת הרים. כל שלב מערים עוד שאלות ותהיות אבל במקביל גם מספק פרצי שמחה חביבים- היעד ״רק״ במרחק של כמה עשרות טפסים. חשוב לי להגיד שמבחינתנו, כמשפחה, לא היה מצב מבחינתנו שאחד נוסע לבד ואז מנסה למצוא דרכים אחרות ״להביא את המשפחה״. כדבריו של וויל סמית׳ (טרום הסטירה) וכדברי השיר המפורסם- we ride together, we die together. אז אנחנו מתחילים לחשוב על אוסטרליה ברצינות.

אנחנו מתחילים לקרוא את האותיות הקטנות על ויזת לימודים באוסטרליה. מתנחמים בעובדה שויזת הלימודים של גדס לפחות תאפשר לי לעבוד במשרה מלאה (לא כרופא שיניים בהתחלה כי כמובן שזה דורש כמה הכרות ומבחנים לא פשוטים. כי למה לא?!?!?!).

חוזרים עם תשובה 2.0

בערך חודש אחרי התשובה מסידני, שוב באמצע הלילה, גדס מקבלת תשובה חיובית נוספת, הפעם מאוניברסיטה בפרת׳, מערב אוסטרליה. הפעם הגברת מחכה לבוקר להודיע לי. טוב, לא באמת בוקר, מתי שג׳וני החליט להעיר אותנו, שזה בערך ב-5:00. מאוד מתחשב הבחור.

יצא לנו לקרוא קצת על פרת׳. הדבר שאני זוכר שעולה בחיפוש בגוגל עליה היא מכונה על ידי רבים וטובים כ״העיר הגדולה הכי מבודדת בעולם״ (most isolated big city in the world). כינוי בכלל לא מרתיע שגורם לך לחשוד. אבל מחיפוש לחיפוש ראינו שהיא עיר קצת שונה בנוף האוסטרלי, ובוודאי ששונה לגמרי מסידני, והמחייה שם קצת יותר affordable. החיסרון מבחינתנו, והסיכון בלבחור אותה היא שהיא פחות ״מתקדמת״ ואני אצטרך לחשב מסלול מחדש מבחינת קריירה ולהתפשר על העבודה הבאה כנראה, לפחות עד שאצלח את בחינות הרישוי (דבר שלרוב לוקח במינימום שנה-שנתיים). וזה סיכון לא פשוט בכלל (יש לי ניסיון בהייטק, מה שאולי עוזר למצוא עבודה מוכרת בערים כמו מלבורן וסידני אבל ממש לא בפרת׳). אבל היה בה משהו שקסם לנו. היא הצטיירה כמו כפר גדול (גדול מאוד), ואפילו המזג אוויר נשמע יחסית דומה לישראל (אקלים ים-תיכוני על פי ויקיפדיה, שאינה מקור אקדמאי מוסמך אבל עדיין). אז לקחנו את הסיכון. פרת׳ הנה אנחנו באים.

יאללה.. אוסטרליה?

ואז אנחנו מתחילים להבין שכמובן זוהי רק תחילתה של הלוגיסטיקה. מכתב קבלה לאוניברסיטה זו רק ההתחלה של הטופסיאדה. אז אני מכין רשימה של בערך 20 מסמכים שונים שמבקשים מאיתנו. ואז מתחילים לקרוא קצת בקבוצה בפייסבוק של ״ישראלים בפרת׳״, שבניגוד לקבוצה של ״ישראלים באוסטרליה״ נותנת תחושה של בית וקהילתיות נעימה (ולא מפחידים אותך ורומזים בין השורות שלא צריכים עוד ישראלים באוסטרליה). ושם איכשהו ראינו איזה פוסט על ויזת לימודים שהדהים אותנו, וגילינו פתאום עד כמה אנחנו מטומטמים ושאנחנו עושים לבד את מה שיכולים לעשות בשבילנו. וכמובן שבדיוק בשביל זה הבלוג הזה נוצר. לרכז טיפים שיכולים לרכך את המעבר הלא פשוט ולהפחית את כמות הפעמים שתגידו לעצמכם ״יווואאאווו אם רק הייתי יודע על זה לפני, סעמק״. ונחזור לגילוי המרעיש, אז אם בחרתם במסלול של לימודים באוסטרליה, מסתבר שיש סוכני לימודים שכל המטרה שלהם זה לעזור לכם להתקבל לתוכנית באחת האוני׳ באוסטרליה. וזה הליך חינם. כן כן, שמעתם נכון. חינם. למה? איך זה משתלם? אז סטודנטים בינלאומיים שווים יותר לאוני׳ פה באוסטרליה והסוכנים גוזרים קופון על כל מתמודד שנרשם לאחת האוני׳.

אז את כל העבודה שעשינו בקבלה- בין היתר לכתוב assays, מסמכי קבלה ושאר ירקות מישהו אחר יכול היה לעשות בעבורנו. והבונוס, הוא יכול לעזור להגיש את הויזה בשבילכם. שזו הלוגיסטיקה הקשוחה מכולם. אז יצרנו קשר עם סוכנת אחת מקסימה (פרטים בפרטי), שאמרה שתשמח לייצג אותנו (ואת רוב העבודה עשינו כבר בשבילה) וכתבנו לאוני׳ והם אישרו אותה כסוכנת הרשמית שלנו. הדבר חסך קצת מהלוגיסטיקה עצמה אבל המצאת המסמכים הייתה ארוכה ומתישה. במקביל אני אמרתי שאם כבר אני טובע בטופסיאדה, למה לא להוסיף עוד קצת לוגיסטיקה וטפסים והתחלתי בהליך המייגע של הכרה בתואר שעשיתי בארץ (ההכרה זה השלב הראשון והפחות מורכב מבין השלושה).

וכאן אתם מקבלים את הטיפ השני- למרות שיש נוטריונים והחתימה שלהם מוכרת בעולם, באוסטרליה וניו זילנד יש איגוד חזק יותר- איגוד המתרגמים הרשמי שלהם. כלומר, במקום לשלם הון לנוטריון + מתרגם שגוזלים ימבה כסף, אפשר ליצור קשר עם מתרגם מסמכים רשמי מעברית לאנגלית שחבר באיגוד הזה והוא מתרגם את זה באופן רשמי. ויש מקומות שלא מוכנים לקבל אפילו חתימה של נוטריון, רק מתרגם רשמי שהוסמך באיגוד קביל. אז עדיף לכם וזו אופציה יותר זולה, מהירה וקלה. אנחנו השתמשנו בשירותיה של ׳יפעה – תרגום מסמכים אוסטרליה׳ כמו שהיא רשומה אצלי בפלאפון וזכינו. יפעה היא פשוט מקצועית, מהירה ועם ניסיון מול הרצונות של הרשויות באוסטרליה (yifahh@gmail.com).

אז אחרי איסוף מסמכים מייגע, תרגומים אינספור, והרבה חודשי המתנה, קיבלנו את אישור הלימודים הסופי והגשנו (הגישו בשבילנו) את הויזה. תוך בערך שבועיים קיבלנו תשובה חיובית שאנחנו יכולים להגיע לאוסטרליה כמשפחה.

כמובן שעכשיו מתחילים לעכל ולהבין מה זה פאקינג אומר לעבור לצד השני של העולם, בדרך מתייעצים עם אנשים שכבר גרים בפרת׳, מקבלים טיפים חשובים ומבינים שיש לנו עוד הרבה דברים לסגור לפני הטיסה- הלימודים מתחילים במרץ (כי פה הכל הפוך) אז יש עוד כמה חודשים, ואנחנו בינינו חושבים שכדאי להגיע כמה זמן לפני כדי שהנחיתה תהיה יותר רכה לכולנו, ושג׳וני יוכל להתחיל את שנת הגן החדשה (סוף ינואר באוסטרליה). אז רכשנו כרטיסים לתחילת ינואר 2024. מתרגשים.

בינתיים פורצת המלחמה הנוראית, שמכבידה על הלב, על המסע, על כולנו. זה הופך הכל ליותר מורכב ויותר מוזר. מעניין איך ירגיש ״לחוות״ אותה זה מהצד השני של העולם ומה זה יעורר.

בהמשך אני אנסה להרחיב עוד על ה״בין לבין״, מה הפרוצדרות שהיו כלולות במעבר הזה ועוד על עניינים כמו דיור, מחייה, מציאת גנים, מה כדאי לעשות מהארץ ועוד טיפים נחמדים למהגר החביב החדש באוסטרליה (חשוב לי לציין שכל סיפור הנדידה/הגירה/מעבר הוא שונה לגמרי מאחד לשני, וכל סיפור הוא עולם אחר לגמרי אז אל תידבקו לכל מילה שכתובה פה. אולי בהמשך אני אנסה לשלב סיפורים של ישראלים שונים שחיים בקהילה המדהימה שנוצרה פה כדי לקבל עוד זוויות שונות על המעבר).

בפעם הבאה שתקראו את הבלוג אנחנו נהיה כבר באוסטרליה.