#34 חיים רגועים מתחילים בכיס: איך אוסטרליה עזרה לי להתחיל להבין בכסף?

המעבר לפה הייתה השקעה. לקחנו סכום לא קטן של כסף מהחסכונות שלנו ושמנו על לימודים של תום בצד השני של העולם. הסתכלתי על זה בתור חוויה מיוחדת שתפתח אותנו בתור אנשים, נזכה לטייל קצת בצד השני של העולם והילדה שלנו תחזור עם קצת אנגלית לארץ. בתור מישהי שהוציאה את רוב החסכונות שלה על טיולים וציוד צילום, לא היה לי הרבה מושג בהשקעות לטווח ארוך, חשיבה על פנסיה, על בית ובכלל - איך מתנהלים כלכלית כשיש גם הוצאות על גן, חוגים וחיים כשיש משפחה לדאוג לה.

אז הנה פוסט קצת שונה ממישהי שאין לה שום הכשרה בכלכלה או בהשקעות, אבל המעבר למדינה אחרת והשינוי של להיות אחראית על יצורים קטנטנים בלי סבתא שמתעסקת בביטוח, גרמו לה להתחיל לחקור את נושא הכסף וההשקעות פה באוסטרליה. אין לקחת שום דבר מפה כהמלצה כלכלית, אלא רק כנושא למחשבה וחקירה עצמאית.

הספר שעזר לי לדבר על כסף

היינו במצב כלכלי לא רע כשעברנו לפרת׳. הייתה לנו ילדה אחת, אני הייתי אחרי חופשת לידה עם לקוחות חוזרים מישראל בתחום העיצוב, ותום אמנם הפסיק את שלוש העבודות שלו בארץ אבל קיבלנו כמה החלטות כלכליות מאוד חשובות לפני שעברנו, שמצד אחד מאוד עזרו לנו להתמודד עם העומס הכלכלי, אבל מצד שני גם לא באמת מינפנו אותן בכיוונים הנכונים, או לפחות ככה אנחנו מבינים בדיעבד.

יום אחד ישבתי עם אחת האמהות מהגן והיא סיפרה לי על הספר שהיא קוראת עכשיו. היינו בתקופה לא פשוטה כלכלית, שנתיים וחצי שרק מוציאים מהחסכונות כי משלמים מחיר מלא על הגן (חסכנו באזור ה- $15,000 בשנה כשהפכנו להיות תושבי קבע), ואין ביטוח בריאות ציבורי, רק פרטי. היא סיפרה לי על הקונספט של ״דייט כלכלי״ שהספר מציע לזוגות, ומאחר ואני מאוד גרועה בלדבר על כסף, במיוחד כשאין לי אותו -- דמיינו ים של דמעות, עצבים ורגשות אשמה עד כדי החלטה ש״לא מדברים על זה יותר״ כי פשוט אי אפשר -- קסם לי הרעיון של פגישה זוגית לצורך שיחה על כסף.

יום למחרת מישהי מסרה את הספר בקבוצת ה -Buy nothing המקומית וקפצתי על המציאה.

It’s meant to be.

הסופר, סקוט פייפ, יועץ פיננסי אוסטרלי שמתגורר במלבורן, לא יכל היה לכתוב ספר יותר אוסטרלי מאשר ה-Barefoot Investor ולא פלא שכל אוסטרלי, גם אם לא קרא את הספר - מכיר אותו. הקלילות שבה הספר כתוב, הבדיחות המקומיות, האיורים הילדותיים והרעיון של ״דייט כלכלי״ עם אג׳נדה, שהופכת משבועית לחודשית תוך עידוד להזמנת מנות יקרות במסעדות גורמה ״כי אתם עומדים לחסוך $32048״ הופכת את הספר לקאלט אוסטרלי שתורם להרבה אנשים, כמוני וכמו תום ליישר קו בהתנהלות המשותפת שלנו עם כסף.

הספר הזה לא הפך אותי למישהי שמבינה בכסף, אבל הוא כן הפך אותי למישהי שמסוגלת לדבר על כסף בלי לפרוץ בבכי, גם כשהמצב לא משהו. הוא גם היווה את נקודת הפתיחה שלי להבנת הבירוקרטיה, המיסוי והתנהלות הבנקים האוסטרלים, מה שאני עד עצם היום הזה חוקרת בקצב שלי.

מערכת הבנקים באוסטרליה

בעוד הבנקים בישראל מתנהלים בשיטת מצליח ולוקחים עמלה על כל דבר אפשרי, פה ברגע שיש לך הכנסה חודשית מסוימת לתוך החשבון - אתה לא משלם דמי ניהול. בנוסף יש אפשרות לפתוח חשבונות Savings בתוך הבנק, זה חשבון שאפשר רק להכניס אליו כסף מהעובר ושב ואין בו אפשרות לשלם למקור חיצוני. החשבון הזה פתוח תמיד להעברות בתוך האזור שלך באתר, כך שלא הכל נמצא בעובר ושב (הללויה!) וגם אלו שעדיין לא מבינים בהשקעות ולומדים את הנושא - עד שיאזרו אומץ ויעשו את הצעד - יכולים לפתוח חשבונות savings למטרות שונות, ליצור אוטומציות דרך האפליקציה של הבנק או להעביר ידנית כל פעם שיש מספיק כסף לשים בצד. התשואה נעה בין 0.25% לחשבונות שלא גדלים כל חודש עד בערך 4.8% לחשבונות שכן גדלים, ולבנקים שונים יש מסלולים של תשואות גבוהות יותר לניסיון בחודשים הראשונים.

אחרי כמה שנים טובות שאילצתי את עצמי ללמוד את התחום קצת יותר ולהבין מה זה אומר בכלל ״להשקיע״ אני מבינה שהאחוזים האלה הם בדיחה אם מדברים על השקעות לטווחים ארוכים, אבל במקרים של הגירה, כשמנסים להתאפס רגע על ההכנסות וההוצאות, ונמצאים בכאוס תמידי של חוסר ודאות (עד שזה מסתדר בסוף, מבטיחה שיש סוף לחוסר הודאות!), עדיף שלא כל הכסף יהיה בעובר ושב ושאולי גם יכניס טיפונת כל חודש.

Credit או Debit?

בארץ תמיד היה לי את הפחד הזה שיגיע סוף החודש ואני אגלה שהוצאתי מעבר למה שיש לי בחשבון. גם אם הייתה לי מודעות לזה שיש כרטיס שבו הכסף יורד לך באותו הרגע מהחשבון, במדינה שבה הכל בתשלומים, ורק אחרי 30 יום אתה יודע כמה ירד לך החודש - זה נשמע לא פרקטי בעליל שיהיה לך כרטיס אחר. פה דביט-קארד זו האופציה הנפוצה, כך שאם אין לך את הכסף באותו רגע - את לא קונה, או שאם זה ממש דחוף את מושכת מה-savings בשתי לחיצות כפתור (זו לא רמאות!). 

אנשים פה כבר מכירים את המערכת, וכשרואים אותי בקופה מתקתקת בטלפון מבינים שאני מעבירה בין חשבונות. כולם עושים את זה (מה, לא?). 

תזרים אותה...

כשכל שבועיים נכנס לך כסף לחשבון מהעבודה, אתה מרגיש שאתה כל הזמן מקבל כסף. אני לא אשקר, זה נחמד מאוד, ומשאיר הרבה יותר מקום לשלוט בכמות הכסף שמוציאים במשך השבועיים האלה. לא קיבלתי משכורת השבוע? לא נורא, נקבל שבוע הבא. גם בתור עצמאית מכבדים את הזמן והעבודה שלך פה, אף אחד - אבל באמת אף אחד (חוץ מישראלים כמובן) לא מבקש הנחות. כי תמיד אפשר למצוא מישהו זול יותר, כך שאם זה לא מתאים שולחים הודעה מתנצלת, וממשיכים לחפש. 

אין פה דבר כזה שוטף פלוס 30 או 60 או 90, אין.

הסיוט הזה של עצמאים בישראל פשוט לא קיים. בחברות ואירגונים גדולים יש יום קבוע בשבוע, או שבועיים, שמאגדים בתוכו את כל התשלומים והכסף פשוט מגיע. בלי עשרות אימיילים של ״Follow up", בלי בהייה מתמשכת בחשבון הבנק שהולך ומתרוקן, ובלי תיסכול תמידי מרדיפה אחרי לקוחות. 

השילוב של כרטיס תשלום מיידי, משכורת כל שבועיים, ושכר דירה או משכנתא שיורדת כל שבוע, יוצר תזרים בריא, מונע תקיעות ואין צורך לגרד את עצמך מהרצפה לקראת ה-10 בכל חודש ולמרוט שיערות בכל פעם שפירוט הויזה מגיע.

ילדים עם בית

נראה שהאוסטרלים מבינים קצת יותר מהישראלי הממוצע בהתנהלות נכונה עם כספים. ילדים בני 25 כבר קונים בתים עם החסכונות שלהם, משכירים ועושים קופה מנדל״ן (כן, אני יודעת שהם לא עושים צבא, גם אותי זה מבאס כל הסיפור הזה). בנוסף, העזרה הממשלתית שמקבלים פה לקניית בית ראשון היא פנומנלית! למי שאזרח או תושב קבע בית עד 850 אלף הממשלה משתתפת איתך בקניה ונותנת לך ״מענק״. תענוג.

עכשיו רק נותר לעשות את הצעד הבא ולקנות בית (למגורים? להשקעה? עוד לא החלטנו)

נתראה בבלוג הבא, מייטס.