#57 לא למטרות רווח: הכל על נוט-פור-פרופיט באוסטרליה

עד לפני כמה שנים לא הצלחתי להבין את המונח "לא למטרות רווח״ ומצאתי את עצמי שואלת המון שאלות (בעיקר בתוך הראש שלי) כמו: אם העמותה היא לא למטרת רווח - האם כולם שם מתנדבים? לאן הולכות כל התרומות? ולמה יש אנשים ש״מרוויחים כסף״ מעבודה בנון-פור-פרופיט אם זה לא למטרות רווח?

מאז הבנתי שיש עוד אנשים ששואלים את עצמם (ואותי) את אותן שאלות - לא רק שעבדתי בשלוש עמותות שונות פה באוסטרליה, אלא גם היינו מ״מקבלי השירותים״ של אחת העמותות בעקבות המום הלבבי שגיא נולד איתו. אפשר לומר שאלו השנים בהן למדתי הכי מהר בקריירה שלי, וזה בדיוק מה שהיה לי חסר כדי לקבל מה שנקרא פה: real-world experience אחרי שנים בעבודה כעצמאית. כל עמותה לימדה אותי דברים אחרים על העולם האמיתי, על דרכי עבודה שונות ועל סוגי העמותות השונים שאפשר למצוא פה. איגדתי לכם את כל התובנות בפוסט אחד.

מי מרוויח בכל הסיפור?

בעולם שלנו, ברגע שאת מקבלת משכורת את אוטומטית ״מרוויחה״. עם השנים למדתי שזה אחד השקרים הכי גדולים שהעולם הזה לימד אותנו, הרי במשך שנים ״הרווחתי כסף״ מהעסק שלי ואכלתי את החסכונות שלי בו-זמנית. אז האם זה אומר שאני ״מרוויחה״? לא. זה פשוט אומר שאני גובה כסף על השירותים שאני נותנת. ה״רווח״ מגיע כשההכנסות של העסק עולות על ההוצאות - והפער הזה הוא הרווח. בעוד בעסק למטרות רווח הרווחים מחולקים כדיבידנד לבעלים, בעמותות אם יש ״רווח״ הוא מושקע חזרה במטרת האירגון.

המטרה הראשונית של אירגונים כאלו היא קודם כל לספק שירותים ליחידים שאין להם את האפשרות לממן את השירותים האלה, או לפעמים לתת לאנשים אוזן קשבת ותמיכה במקרה של משבר. עמותות לרוב מתחילות את דרכן כמיזם קטן של אדם אחד או יותר שרוצים לסייע לאנשים בקהילה, ואותו אדם או אנשים מנדבים את זמנם להקים את השירות הזה בכך שהם תורמים מכספם או אוספים כסף מהקהילה למימון המיזם. קצת מזכיר סטארט-אפ, רק שהמוצר, שהוא סיוע לאנשים - כבר קורה.

אם המיזם מוצלח, באיזשהו שלב הוא יגדל עד כדי כך שהתנדבות כבר לא תהיה מספיקה בשביל לשמור את הדבר הזה פועל בצורה טובה. תחשבו שמישהו מנדב את כל החיים שלו לעזור לאחרים - כמה משאבים מנטליים ואישיים הוא נותן, ומאחר והוא מתנדב - אין לו שעות ותנאי עבודה ויכולים לפנות אליו בכל שעות היום והלילה עם דרישות ובקשות. פה נכנסת המשכורת - צריך מישהו שיעבוד בלעזור לאנשים, לא לשם ה״רווח״, אלא לשם החזקת המיזם - והעובד - בחיים. 

מאיפה כל הכסף?

כשהייתי קטנה אמרו לי שכסף לא גדל על העצים. מצד אחד זה נכון - אין דבר כזה ״עץ כסף״, אבל גם אם היה, היינו צריכים לדעת כמה מים לתת לו, האם הוא צריך שמש או צל או אולי תאורת חלון מספקת, היינו צריכים לדשן אותו מדי פעם ולהחליף לו אדמה - ולספק לו את התנאים הטובים ביותר כדי לצמוח ולגדול. אז מצד שני - עץ כסף יכול להיות גם מטאפורה ל״לדעת מה התנאים הנכונים להשגת כסף״. במקרה של עמותות יש כמה אפשרויות:

1. תרומות קטנות - בעוד האדם הממוצע באוסטרליה תורם $500 בשנה, במערב אוסטרליה זה מגיע לממוצע של יותר מ-$1000 לשנה.
2. פילנתרופים - אלו תורמים שנותנים סכומים גדולים כדי להחזיק את המיזם באוויר (לרוב מהקהילה שאליה נתרם).
3. מיזמי גיוס כספים - כמו מכירות ויוזמות קהילתיות שנתרמות חזרה לקהילה.
4. מימון ממשלתי - הצעד הבא בגלגול חיים של עמותה הוא פניה לקבלת מימון מהממשלה. בעוד התרומות הולכות בהכרח למי שצריך תמיכה מהעמותה, המימון הממשלתי הולך ברובו לצד התפעולי, למשכורות, ולפתיחת עוד הזדמנויות צמיחה.

האוסטרלים, בניגוד לישראלים, לא מסתמכים על תרומות כשזה נוגע למוסדות שמספקים שירותי בריאות, חינוך או שירותים סוציאליים. הממשלה מספקת את כל המימון לאלו, והתרומות בדרך כלל הולכות לקהילות ולמיזמים פרטיים. 

מי פה המפקח?

אוסטרלים לא יקפצו לעשות משהו אם אין מדיניות, בזמן משבר ישראלים היו מתפעלים את האירוע ועושים הערכות לאחר מעשה, האוסטרלים לעומת זאת, היו קודם כל מעריכים את הסיכונים הכרוכים, את ההכשרות שלהם, ואם הבורד לא נותן אישור - לא עושים. נגיד, בניסיון חטיפת המטוס, אף אוסטרלי לא היה מתיישב בכסא הטייס ובטח שלא נוגע בהגה כי אין לו הכשרה. יש נוהל לכל דבר, יש ביטוחים ומדיניות שצריכים לכסות את הכל - ואם אין, יוצרים חדש, אין אילתורים.

במקרה הזה אני רוצה להתרכז ביתרונות של הפיקוח מול הממשלה שנותנת את הכסף. האוסטרלים כבר מזמן הבינו שתמיד צריך מידל-מן (או שאולי כבר שינו את זה ל״מידל״ בלבד מטעם שיקולים מגדריים), לשם שמירה על השפה העברית נקרא לזה ״תיווך״ בין הממשלה לאירגון. בעוד בישראל האירגון המפקח (רשם העמותות) נמצא ישירות תחת הממשלה - פה האירגונים שמנהלים את החוזים מול העמותות - הם אירגונים פרטיים שנותנים שירותים לממשלה.

במקרה כזה, ובהמשך לפוסט הקודם שלי על דברים שעובדים טוב באוסטרליה, הממשלה נותנת את הכסף המיועד לתחומים מסוימים - ומעבירה את האחריות על בחירת העמותות לאירגון חיצוני שיחלק את הכספים לפי התנאים שלהם. בסוף שנת המס (שנגמרת בסוף יוני - אלוהים יודע למה) אם העמותה הציגה דו״ח משכנע על שימוש בכסף בהתאם לתנאים, האירגון ימליץ להמשיך את המימון. במידה והממשלה מאשרת - התקציב מתחדש לשנה הבאה. 

למה לי עמותות עכשיו?

אם אתם רוצים להרוויח מלא כסף - אולי עמותה שהיא ״לא למטרות רווח״ היא לא הכיוון הנכון בשבילכם, אבל אם הכסף הוא לא הדבר העיקרי שמניע אתכם, ואתם רוצים לעבוד בסביבה שמכוונת למטרה מסוימת, עבודה בעמותה נותנת כמה הטבות שוות במיוחד פה באוסטרליה:

- הטבות מס (Salary Sacrifice): יש שני אפיקים של הטבות מס- אחד מהם על הוצאות יום-יומיות כמו שכירות, משכנתא, קניות בסופר ועוד, השני הוא על בידור ואוכל בחוץ. ביחד יכול לרדת לכם 18,550 דולר מחישוב ההכנסה להחזרי מס - וזה אומר שתרוויחו יותר מבעבודה רגילה שהיא כן למטרות רווח, שמשלמת את אותה המשכורת. 

- תכנית סיוע לעובד (Employee Assistance Program) - זו תכנית שמספקת ייעוץ פסיכולוגי חינם לעובדי האירגון ומשפחותיהם (מוגבל ל-6 מפגשים בדרך כלל). על המודעות של האוסטרלים לבריאות הנפש והיום הזה בשנה שכולם בו שואלים אם אתה בסדר - תוכלו לקרוא בפוסט הקודם של חן.

- פוקוס על Work-life balance - הדרך שבה מסתכלים על העובדים בעמותות מראש נוטה להיות יותר גמישה ומאפשרת. הבאת ילדים למקום העבודה היא מקובלת (לפחות במקומות שאני הייתי בהם) וגם עבודה מהבית לרוב מקובלת, לפחות בחלק מהזמן.

גם אם אתם לא עובדים - התנדבות היא חלק מאוד גדול מאורח החיים האוסטרלי (ככה הרבה קיבוצניקים הכירו את בני הזוג שלהם…) ולמצוא עמותה להתנדב בה פעם בשבוע לכמה שעות זה אף פעם לא רעיון רע. 

בתור מי שהייתה בצד המקבל של סיוע מהסוג הזה, אני יכולה להגיד שזה מציל נפשות. היום בו התפרקתי בבית החולים יכל ללכת לכל מיני כיוונים, אם לא הנשים של Heart Kids שהיו שם. הן קנו לי קפה ומאפה וישבו לדבר איתי ולשתף איתי בחוויות שלהן מהניתוחים של הילדים שלהן, הן נתנו לי אישור להתפרק וסיפקו הצצה ליום שאחרי, בזמן שאני בתוך הסערה. מעבר לסיוע מהקהילה שהקמנו סביבנו, והעזרה בבית עם סבתא שהגיע לבשל ולהיות עם אופיר - הנשים מהעמותה הן אלו שהיו איתי ועם תום בבית החולים, עזרו לי לעבור את היום וסייעו לנו לקבל חדר במחלקה כדי שאוכל להתחיל לבסס את ההנקה גם בלילה. הוואוצ׳רים לקניית קפה היו בונוס מדהים שאני קצת מתגעגעת אליו עכשיו כשאנחנו חוזרים לבדיקות שנתיות בבית החולים. בלי העזרה שלהן, הכל היה נראה אחרת לגמרי.

נתראה בפוסט הבא…