בלוג 100 (50+50): טעויות של מהגרים (או: כל מה שדפקנו בדרך לאוסטרליה כדי שאתם לא תצטרכו)

הגענו לבלוג ה-100 באתר! מי היה מאמין. כשהתחלנו עם "רכבת לאוסטרליה", המטרה שלנו הייתה לתעד את המסע של כל אחד מאיתנו, קצת שיקוף עצמי, לתת קצת טיפים למי שעולה על קרון ההגירה, ולבנות קהילה עם מכנה משותף, שאף זר לא יבין.

אז.. 50 פוסטים של מעיין, 50 פוסטים של חן. ולכבוד המאורע החגיגי הזה, החלטנו לאחד כוחות. לא כדי לספר לכם כמה אנחנו חכמים, מוצלחים והתאקלמנו מושלם באוסטרליה- אלא בדיוק ההפך. החלטנו לאסוף עבורכם את כל הטעויות הנפוצות (וגם ההזויות) שאנחנו, ואחרים, עשינו בדרך. יאללה, מתחילים.

טעות 1: להקשיב למדכאי החלומות בפייסבוק

הטעות הזו קרתה לי הרבה לפני המעבר. הייתה זו שעת ערב בסגרי הקורונה, אפיתי לחם טחינה מרוב שיעמום, וחלמנו על העתיד. ואז עשיתי את הטעות הכי קשה שישראלי יכול לעשות: נכנסתי לקבוצות פייסבוק של "הגירה לאוסטרליה". לפני שארחיב, נציין שהקבוצות של ישראלים במערב אוסטרליה בפייסבוק הן ממש לא ככה (וגם של שאר הקבוצות הקטנות פה לפי מדינות). אני מדבר על ״קבוצת הדגל של הגירה לאוסטרליה״. ושוב, הכוונה לא לבצע הכללה. אבל.. בואו נגיד שיש שם אנשים שהתפקיד שלהם בחיים זה להיות משמר הגבול הווירטואלי של היבשת. אתה שואל שאלה תמימה: "היי, רציתי לדעת איך מזג האוויר בפרת'?", וישר קופץ עליך איזה "קובי_אוס" שחי בכלל בסידני, עם תמונת פרופיל של קנגורו: "אין לכם סיכוי! אל תבואו! אתם לא תקבלו ויזה גם אם תמצאו את התרופה לסרטן!". בין השורות הם בעצם צועקים: "אני פה, הצלחתי, אל תבואו לעשות לי צפוף ביבשת". הטעות הכי גדולה שלי הייתה לקחת אותם ברצינות, לשבת בבית ולחשוב שאולי אנחנו באמת חיים בסרט, ולהתאכזב מול המסך. אם יש לכם חלום רילוקיישן בכל צורה שהיא- תבדקו, תשאלו אנשים נחמדים, תשכרו סוכן הגירה מוסמך (MARA), תעשו מחקר, ותתעלמו מאנשים ממורמרים עם מקלדת. אם תצאו מהפייסבוק, תגיעו למקומות נפלאים.

טעות 2: להגיש ויזה רק לעצמך ולהשאיר את הילד בדיוטי

שמעו, זה קרה. יש אנשים (ואנחנו לא ננקוב בשמות כדי לא לפרק משפחות) שהיו כל כך בלחץ מהטופסיאדה של הבירוקרטיה האוסטרלית, כל כך עסוקים בלמלא 80 עמודים של הצהרות בריאות ועבר פלילי, שהם מילאו את הבקשה לוויזה בשלמותה... רק עבור עצמם. "Dependents?" חשב האבא המזיע מול המחשב, "מי תלוי בי???". כשאתם ממלאים את הבקשה לויזה תוודאו טוב טוב שכל בני המשפחה רשומים תחתיכם בויזה! אחרת תגיעו לטיסה השנייה, ואת יתר בני המשפחה יעצרו מלעלות על המטוס לאוסטרליה כי רק אבא רשום. זו אמנם דרך טובה למסע שקט בשביל האבא. פחות טובה אם הוא רוצה לצלוח את חיי המשפחה. 

טעות 3: לשהות במלון עם תינוקת כשנוחתים ולחשוב ש״נמצא בית תוך כמה ימים״

הידעתם שלשהות עם תינוקת בת חצי שנה במלון למשך עשרה ימים לא מומלץ על ידי ארגון הבריאות העולמי? לפי המחקר האישי שעשינו - בו קבוצת המחקר הייתה תינוקת אחת, וללא קבוצת ביקורת - אלו המסקנות החותכות. נחתנו היישר למלון בלב העיר פרת׳, זה הרגיש כמו החופשה שמעולם לא הייתה לנו כמשפחה. הבוקר הראשון התחיל בג׳ט לג קל ונמשך לתוך פנטזיה אריסטוקרטית ממעמד האצולה, אבל לאחר כמה ימים של חיפושי בתים והבנה שזה הולך לקחת יותר זמן - החיים במלון הפכו מאתגרים יותר ויותר עד לשלב שבו הבנו שאולי היינו צריכים למצוא אופציות אחרות לשלב הראשוני הזה. ההמלצה שלי היא להגיע עם תכנית לחודש הראשון לפחות, או לקחת סוכנת ולשכור בית עוד מלפני ההגעה כמו שעשו חן וגדס. 

טעות 4: לא לבדוק את חוקי הנהיגה במדינה אליה אתם עוברים

במדינות מסוימות, כמו אוסטרליה למשל, קיימים שני מצבים בהם אפשר לפנות ימינה: האחד, כשיש חץ ירוק - שם אין בעיה, תפנה בבטחה, אף אחד לא יכנס לך לנתיב, והשני כשיש עיגול ירוק שאומר (במידה ואין חץ אדום ימינה) - שגם אלו שממשיכים ישר וגם אלו שפונים ימינה יכולים לעבור. א-מ-מה - כשמה שמפנה אותך הוא עיגול ירוק ולא חץ, עדיין צריך לוודא שאין מכוניות שנוסעות ישר בנתיב הנגדי. כך כמעט הלכנו שלושתינו - אבא, אמא וילדה בת 6 חודשים - ביום הראשון שנחתנו בפרת׳ ברמזור מחוץ למלון שלנו (שלפי הסעיף הקודם, עדיף לא להגיע למלון)

טעות 5: סינדרום המחשבון, או: להכפיל כל דבר ב-2.5

החודשים הראשונים של כל מהגר מלווים בפעולה מתמטית לא רצונית, כפייתית והרסנית. קוראים לזה "סינדרום ההמרה". אתה עומד בסופרמרקט. מולך יושב מלפפון. מעליו שלט: 8 דולר לקילו. המוח הישראלי מיד עושה חישוב: "8 כפול 2.5... עשרים שקל?! עשרים שקל לקילו מלפפון?! אני יכול לקנות בזה מניה ברמי לוי! אני יכול לפתוח דוכן פלאפל בחיפה!". 

ואז אתה קונה כפכפים מגומי. "20 דולר? רגע, 50 שקלים? שודדים אותי!". הבעיה בסינדרום הזה היא שהוא גורם לך לדימום פנימי במוח בכל פעם שאתה מעביר אשראי.

זו טעות קלאסית. ברגע שהתחלתם לעבוד פה ולהרוויח בדולרים, אתם חייבים לגזור את חבל הטבור הפיננסי. להפסיק להמיר! הכלכלה פה עובדת אחרת. כן, המלפפון עולה הון, אבל הדלק זול, ובמחיר שקניתי פה ג'יפ משפחתי ענק, בארץ הייתי קונה קיה פיקנטו שנת 2014 מחברת השכרה שיש לה כתם של מיץ פטל על המושב. תשחררו את המחשבון, זה רק עושה קמטים.

טעות 6: לשרוף אלפי שקלים על הנוטריון הישראלי

בארץ, מסמך עם חותמת אדומה של נוטריון וסרט סאטן קשור עליו נחשב למגילת העצמאות. ישראלים שמתכוננים לרילוקיישן משלמים אלפי שקלים (ואנחנו ביניהם) לעורכי דין בארץ כדי לתרגם תעודות לידה, נישואים ותארים, ומקבלים חוברת שנראית כאילו היא נשלחה מהוגוורטס. ואז אתה מגיע לאוסטרליה, ניגש בשיא הפוזה לפקיד משרד התחבורה כדי להמיר רישיון, מגיש לו את המגילה, והוא מסתכל עליך ואומר: "Mate, what is this red string?". 

החותמת הישראלית המפונפנת שלכם מעניינת להם את הפאנלים. רוב הגופים הממשלתיים פה דורשים תרגום של מתרגם מוסמך NAATI (הרשות הלאומית האוסטרלית למתרגמים). תרגום נוטריוני מישראל פשוט ייזרק פה לפח. תחסכו לעצמכם את הכסף, העצבים וההשפלה- תעשו מראש תרגומי NAATI דרך מתרגמים מוסמכים (ממליץ לכם בחום לדבר עם יפעה המהממת לכל ענייני תרגום המסמכים- yifahh@gmail.com). סרט הסאטן האדום טוב אולי לקשירת מתנות, לא למשרד ההגירה.

טעות 7: לדבר רק אנגלית בבית (כדי שהילד "ישתלב")

טעות פאניקה קלאסית של הורים מהגרים. אנחנו כל כך מפחדים שהילד יהיה חריג בגן וישב בפינה לבד, שאנחנו אומרים: "זהו! מהיום הבית דובר רק אנגלית!". ואז נוצרת סיטואציה שבה אבא עם מבטא ישראלי כבד מנסה לצעוק על הילד שלו באנגלית: "ג'וני! איי סד טו גו טו סליפ נאו! פוט דה שוז און דה רצפה!". הילד לא מבין מה רוצים ממנו, ואנחנו מוחקים לו את שפת האם. מחקירה ״מעמיקה״ תופתעו לגלות שילדים הם כמו ספוג... פשוט מסתדרים. כל עוד הם שומעים אנגלית בגן, רואים "בלואי" ומשחקים עם ילדים, הם ילמדו אנגלית מהר יותר מכם, ובמבטא טוב יותר משלכם. אין שום סיבה שההורים, שכל כך רגילים לבטא רגש בעברית, ישברו את השיניים בבית (רוצים להיות בטוחים? חפשו את נעמי ליאל שמתעסקת בדו-לשוניות!).

אחרי כמה שנים הילדים שלכם יתקנו את האנגלית שלכם כשאתם קוראים להם ספר לפני השינה. תשמרו על העברית, כי אתם צריכים שפה שבה הילד שלכם יבין שכשאתם כועסים- זה רציני. אחרת יום אחד תבקשו ממנו לסדר את החדר והוא יענה לכם: "Yeah, nah, mate, too busy". 

טעות 8: להסתכסך עם המערכת (תסביך "אני לא פראייר")

בישראל, כוח זה הכל. אנשים רגילים לעמוד על שלהם. אם מישהו עקף אותך בתור לדואר, אתה עושה לו סדרת חינוך. אם בעל הבית לא תיקן את הדוד, אתה הופך עליו שולחן. הגישה היא: "מי שיצעק חזק יותר, יקבל שירות טוב יותר".

פה? תעשו טובה, קחו את האגו הישראלי ושימו אותו במקרר. אם תרימו קול על פקידה, או תעשו פוזות על מנהלת הנכס שלכם, תכנסו לפינות עם המעסיק הנוכחי שלכם, לא תקבלו פיצוי- אתם תקבלו שיימינג. השיטה האוסטרלית מבוססת על רפרנסים (המלצות). אתם צריכים המלצה מבעל הבית הקודם כדי לשכור דירה חדשה, ואתם צריכים ממליצים כדי להתקבל לעבודה.

האוסטרלים לא סובלים דרמה ולא סובלים אגרסיביות. תתנהגו כמו הישראלי ה"דוחף", ותגלו שהמערכת האוסטרלית פשוט סוגרת לכם את הדלתות בפרצוף עם חיוך מנומס. תבלעו את האגו, תתרגלו להגיד "No worries" גם כשבא לכם למרוט שערות, ותשמרו על יחסים טובים עם כמעט כ-ו-ל-ם. אין לדעת מתי תצטרכו את ג'סיקה מהתיווך שוב.

טעות 9: "אוסטרליה היא ישראל עם קנגורו" (אשליית הזעתר)

יש מהגרים שנוחתים בפרת', מתלהבים מהשמש ומהים, ובטוחים שהם הגיעו ל"ישראל הקטנה". הם מניחים שהם ירדו בערב, ימצאו שווארמה פתוחה, יקנו קוטג' 5%, ויקפצו ל-AM:PM לקנות שקדי מרק.

אז לא. חברים, אתם בעיר ״הכי מבודדת בכדור הארץ״. זה לא ״תל אביב יא חביבי״. אל תניחו ש"יהיה שם הכל". הגעגוע לטעם של הבית יכול לתפוס אתכם ברגעים הכי לא צפויים- כשקריר בחוץ ובא לכם פיתה על הגז עם זעתר, או כשאתם סתם מבואסים. שקית של זעתר איכותי במזוודה, או קפה שחור של בוץ, הם לא מצרכי מזון- הם תרופה פסיכיאטרית. תעמיסו כאילו אין מחר (רק תצהירו במכס ותבדקו מה מותר/מה אסור/ואם מותר אז איך מותר, כן? הם חולי נפש עם זה). או תרשמו ל-Bambot (בקרוב גם לביסלי?).

טעות 10: משחק ההשוואות האכזרי

הטעות הכי גדולה, והכי הרסנית לנפש שלכם, היא לפתוח את האינסטגרם או את קבוצות הפייסבוק בחודש הראשון שלכם, ולהשוות את עצמכם למהגרים אחרים. אתם יושבים ב-Airbnb על מזרן מתנפח, אוכלים פסטה מדוללת, ורואים סטורי של משפחה שהגיעה לפני חודשיים וכבר מעלה תמונות של "קנינו בית עם בריכה ב-Sorrento!".

לכל אחד פה יש מסע אחר. נקודה.

יש כאלו שעברו כשהמשפחה המורחבת שלהם כבר גרה פה ועוזרת להם. יש כאלו שהגיעו מיד עם תושבות קבע (PR) עם יכולת לקחת משכנתא ולהסתדר מיד. ויש כאלו (ורבים מאיתנו ביניהם) שהגיעו על ויזת סטודנט או ויזה זמנית אחרת, שורפים חסכונות של חיים שלמים על שכר לימוד לזרים, צריכים לעבוד בשלוש עבודות, ולהמתין שנים לכל הטבה הכי קטנה של תושב.

ההשוואה הזו תאכל אתכם מבפנים. אל תשוו את "פרק 1" שלכם למסע של מישהו אחר. הרילוקיישן הוא רכבת הרים, וכל אחד יושב בקרון משלו, עם כרטיס שעלה לו אחרת. תעשו קצת שיעורי בית לפני המעבר, תגיעו מוכנים להוצאות כלכליות בלתי צפויות, ותשמרו את העיניים רק על המסלול שלכם.

סיכום: חגיגה של טעויות.

אז כן, אנחנו עשינו (ועדיין עושים) טעויות. שילמנו עליהן בדולרים, בשעות של ג'ט-לג, בעצבים למשרד התחבורה, ובלא מעט חרדה מול רמזורים. אבל הגענו לפוסט 100. אנחנו נושמים, אנחנו צוחקים על זה, ואנחנו פה כדי שאתם תוכלו לבוא, לקרוא, ואז לעשות טעויות חדשות ומקוריות משלכם.

עד ה-100 הבאים,

No worries, all good, too good.

ספוילר: חגיגות השנה לבלוג מתקרבות. לא רוצים לעשות ספוילר אבל בואו נגיד. שהולך להיות מגניב. ד״ש לשמעון.