בלוג 18: האובססיה לציוד (או: למה השכן שלי צריך ג'יפ שיכול לחצות את הירח כדי להביא חלב?)

בישראל, כשאנחנו רואים ברחוב ג'יפ צבוע בצבעי הסוואה, עם שנורקל, גלגלי שטח שחורים, אנטנה שמגיעה לחלל וזרקורים על הגג- המוח שלנו הולך אוטומטית לאחד משני כיוונים: או שזה רכב מבצעי של יחידה מובחרת בדרך לפעילות בעזה, או שזה מישהו שממש, אבל ממש, אוהב "וואסח".

באוסטרליה? זה הרכב של רואה החשבון ממול, קוראים לו סטיב, והשטח הכי קשוח שהוא עבר השבוע היה ה"באמפר" בכניסה לחניון של בית הספר. אז ברוכים הבאים לבירת ה-Gear (ציוד) העולמית.

כמה חודשים פה הספיקו לי כדי להבין שהאוסטרלים לא סתם ״עושים״ תחביבים. הם מהנדסים אותם. הם מתחמשים לקראתם. הם מתכוננים אליהם כאילו מדובר במבצע צבאי לפלישה לנורמנדי. יש פה אובססיה לאומית לציוד, לגאדג'טים ולשדרוגים, ברמה שגורמת לישראלי הממוצע להרגיש שהוא יצא לטיול שנתי עם שקית ניילון, מימייה וסנדוויץ' ביצה.

פרק 1: מפלצות הכביש (תרבות ה-Ute)

אי אפשר לנהוג בכבישי פרת' בלי להרגיש שנקלעתם לאודישנים לסרט הבא של "מקס הזועם". הכבישים לא מלאים במכוניות משפחתיות ("פרייבטים" בשפתנו). הם נשלטים על ידי זן של כלי רכב שנקרא Ute (קיצור של Utility Vehicle). טנדרים יעני. אבל.. אני לא מדבר על הטנדר של השיפוצניק בארץ. אני מדבר על מפלצות. טויוטה היילקס, פורד ריינג'ר, איסוזו די-מקס. אבל אף אחד לא משאיר אותם כמו שיצאו מהמפעל. חס וחלילה. רכב "סטוק" (מקורי) הוא עלבון לגבריות האוסטרלית.

הנה רשימת הציוד הסטנדרטית לרכב שנוסע בעיקר בפקקים של ה-Freeway:

1. השנורקל (Snorkel): זהו הפריט הכי מצחיק והכי נפוץ. צינור פלסטיק עבה שעולה ממכסה המנוע ועד לגג הרכב. המטרה הרשמית: לאפשר לרכב לחצות נהרות עמוקים בלי שהמנוע ישאב מים ("Water crossing"). המציאות: בפרת' יורד גשם, אבל לא כזה גשם. 99% מהרכבים האלה לא ראו נהר מימיהם. השנורקל משמש בעיקר כדי לחצות בביטחון את השלולית הקטנה בחניון של המקדונלד'ס. אבל היי, זה נראה קשוח, וזה נותן תחושה ש"אם תהיה הצפה תנ״כית- אני מסודר".
2. מגן חזירים (Bullbar / Roo Bar): מגן מתכת מסיבי בחזית הרכב. דיברנו על זה בפוסט על החיות- זה אביזר בטיחותי נגד קנגורו מתאבדים (שזה דבר נפוץ מאוד פה! בעיקר באיזורי ה-bush בעיקר כשהשמש יורדת). אבל האוסטרלים לקחו את זה צעד קדימה. ה-Bullbars פה כל כך גדולים ומאובזרים, שלפעמים נראה שהם קנו את המגן ואז חיברו אליו אוטו.
3. ההגבהה (Lift Kit): הרכב חייב להיות גבוה. למה? כדי שיהיה קשה להכניס את הילדים למושב האחורי וכדי שהקפה יישפך בסיבובים. אבל ברצינות, זה מאפשר עבירות בשטח. העובדה שהשטח היחיד שהם רואים זה המדרכה ליד הבית היא שולית.

וזה לא נגמר שם. יש להם מגירות נשלפות בבגאז' (שעולות כמו מטבח שלם), מיכלי מים מובנים, וגגונים שיכולים לשאת משקל של פיל קטן. המנטרה היא: "Better looking at it than looking for it". עדיף שיהיה לי הייליפט על הגג ולא אצטרך אותו, מאשר שאתקע במדבר ואצטרך לחכות לחילוץ.

פרק 2: קמפינג? הצחקתם אותם (זו הובלת דירה)

בישראל, המילה "קמפינג" מעלה אסוציאציות של פשטות: אוהל איגלו שנפתח בשנייה (ובחיים לא מתקפל חזרה לעיגול הארור הזה), מזרן יוגה דק שמרגישים דרכו כל אבן, פיתות בדואיות, וצידנית כחולה שנוזלת באוטו. המטרה היא "להתחבר לטבע". באוסטרליה, המילה "קמפינג" היא שם קוד ל"העברת דירה לטבע".

האוסטרלים לא רוצים להתחבר לטבע, הם רוצים לכבוש אותו ולהפוך אותו לסלון שלהם.

זה מתחיל ב-Camper Trailer. זה נראה כמו נגרר תמים, אבל כשמגיעים לשטח (Campsite), הדבר הזה נפתח כמו רובוטריק והופך לאוהל ענק, מוגבה מהקרקע, עם מטבח נירוסטה נשלף (כולל כיור וברז!), מיטות עם מזרנים אמיתיים, ולפעמים אפילו טלוויזיה. אבל הלב הפועם של הקמפינג האוסטרלי הוא לא האוהל. הוא ה-Engel. למי שלא מכיר, Engel (או Waeco) הם מותגים של מקררים ניידים. לא צידנית. מקרר. עם מדחס. שעובד על מצבר הרכב או על פאנלים סולאריים (שכמובן יש לכולם).

באוסטרליה, לצאת לשטח בלי היכולת לשמור על הבירה בטמפרטורה מדויקת של 4 מעלות צלזיוס, ועל הסטייקים קפואים עד רגע הצלייה, זו עילה לשלילת אזרחות. הם יושבים באמצע המדבר, אלפי קילומטרים מציביליזציה, ושותים אספרסו ממכונה ניידת ואוכלים גלידה שהם הביאו מהבית. זה לא הישרדות, זו נהנתנות אקסטרים.

חנויות הציוד פה, כמו (BCF (Boating, Camping, Fishing או Anaconda, הן הלונה-פארק של הטיולים. אני נכנס לשם "רק כדי לקנות כיסא מתקפל", ומוצא את עצמי משוטט שעתיים, מזיל ריר על פנס ראש שיכול לאותת לחייזרים, על ערכת קפה מטיטניום ועל מקלחת שטח שמחממת מים מגז. זה ממכר, זה יקר, וזה גורם לך להרגיש שאתה לא גבר אמיתי אם אין לך בכיס סכין לדרמן שיכולה לפרק מנוע.

פרק 3: לכולם יש סירה (חוץ מאיתנו)

אתם נוסעים ברחובות הפרברים השקטים של פרת', בין מדשאות ירוקות ובתים נמוכים, ופתאום קולטים משהו מוזר: בחניה של כל בית שלישי עומדת סירה. ולא סתם סירת גומי. אני מדבר על סירות מנוע רציניות, יאכטות קטנות על נגררים, ולפעמים סירות שגדולות יותר מהבית עצמו. בישראל, אם יש לך סירה בחניה, אתה כנראה אוליגרך, או דייג מיפו, או מישהו שממש הסתבך עם הלוואות. פה? אתה חשמלאי, מורה, או הייטקיסט.

תרבות הדיג והשיט היא פסיכית. הים הוא החצר האחורית שלהם. בסופי שבוע, הפקקים הם לא לקניון, אלא ל-Boat Ramp (המקום שבו מורידים את הסירה למים). אנשים גוררים את הסירות שלהם מאות קילומטרים לצפון (Exmouth) או לדרום (Albany) רק כדי להכניס חכה למים ולקוות לתפוס דג ששווה 20 דולר, אחרי שהוציאו 500 דולר על דלק.

יש משפט מפורסם שאומר ש-BOAT זה ראשי תיבות של Bring Out Another Thousand. זה בור ללא תחתית של כסף. תחזוקה, עגינה, דלק, תיקונים. אבל זה סמל סטטוס. זה אומר "הצלחתי בחיים, יש לי משהו שצף, אני יכול לברוח לים ולשתות שם בירה בשקט". והאבסורד- מעיין אמרה לי שתמיד אומרים פה שהיום הכי מאושר של אוסטרלי זה כשהוא קונה סירה בפעם הראשונה והיום השני הכי מאושר זה כשהוא נפטר ממנה.

פרק 4: ה-Just in case (חרדת הנטישה)

למה הם עושים את זה? למה צריך רכב שיכול לחצות את הירח כדי לקנות חלב? התשובה טמונה בגיאוגרפיה. מערב אוסטרליה היא עצומה. ריקה. ומבודדת.

כשאתה יוצא מהעיר, אתה נכנס ל-Outback או ל-Bush. בעבר הרחוק לא היה שם כלום חוץ מאוצרות טבע. בחלקים מסוימים לרוב אין קליטה, אין תחנות דלק כל 5 דקות. הפחד הגדול ביותר של האוסטרלי הוא להיתקע (Stranded). לכן, הם מתכוננים לגרוע מכל. הציוד הזה הוא תעודת ביטוח פסיכולוגית. הידיעה שאם העולם יקרוס מחר, או אם הם סתם ירצו להיעלם, הם יכולים להניע את הטנדר, לחבר את הקרוואן, להפעיל את המקרר על סולארי, ולחיות במדבר חודש שלם בנוחות של בית מלון.

All the gear and no idea?

יש פתגם אוסטרלי עממי ומרושע שאומר: "All the gear and no idea" (יש לו את כל הציוד אבל אין לו מושג מהחיים, בתרגום אסלי). זה נאמר בדרך כלל על ההייטקיסטים מהעיר שקונים את הרכב הכי משופר ואת האוהל הכי יקר, אבל לא יודעים להחליף גלגל או להדליק מדורה בלי מצת. אני מסתכל עליהם, לפעמים בגיחוך, אבל בעיקר בקנאה.

אני, שבאתי ממדינה שבה "ציוד" זה משהו שחותמים עליו באפסנאות ומחזירים בסוף השירות, לומד לאהוב את זה. אני מוצא את עצמי פוזל לעבר הג'יפים המוגבהים האלה. אני מתחיל לחשוב שאולי גם אני צריך ג׳יפ. בכל זאת, ראיתי שלולית די גדולה אתמול ליד הבית. אי אפשר להיות זהירים מדי.

עד הפוסט הבא,

.No worries. All good. Too good