#20 מה הסיכון הכלכלי מלהכנס להריון בלי מדינת חסות, ולמה כל כך חשוב לדאוג לביטוח?

*טריגר תיאורים גרפיים מבית החולים לילדים

נכנסנו לחדר החדש של גיא במחלקת התאוששות, אי אפשר באמת לקרוא לזה חדר. זה היה אזור במרכז המחלקה שניתן לסגור עם וילון. המראה שנגלה לעיננו לא היה לבעלי לב חלש, ולי, שהיה לי לב חלש לדברים האלה לפני שהיה לי תינוק כזה. תינוק שעד לפני רגע היה נראה כמו ילד רגיל, טיפה כחלחל, אבל רגיל עכשיו מורדם ומונשם שוב, כשאסופה של צינורות יוצאת ממנו, נקזים, עירויים, קוצבים חשמליים ומה לא, ובמרכז הכל, ככה בחזה מתחת לכל הבלאגן - בולט הרבה פחות ממה שחשבתי, החתך הזה, שישאר לו בתור צלקת קטנטנה, וכשירצה להרשים בחורות (או בחורים, למרות שאיך שהוא מתנהג עכשיו אני די בטוחה שאני יודעת לאן הוא הולך) יהיה לו סיפור לספר.

ההתאוששות הצפויה בין שבועיים לששה שבועות. אין לדעת. אחרי הוירוס שהוא חטף, הבנו למה הדברים יכולים לקחת יותר זמן. בדיעבד הסתבר שהייתה התפרצות של הוירוס הזה בזמן הזה בבית החולים, ואנחנו ״זכינו״ לתפוס אותו. שוב מורדם ומונשם, שוב חרדות. בית חולים-בית-בית חולים-בית. אופיר לא יכולה לבקר בינתיים, כי לילדים אסור להיכנס למחלקות האלה, גיא כבר עוד רגע בן שבועיים והיא ראתה אותו רק בשיחת וידאו. מועברים חזרה לטיפול נמרץ, לחדר מבודד ומרגישים מצורעים כל פעם שאחות נכנסת עם ״חלפ״ס״. גיא מתעורר ומתחיל להתאושש גם מהוירוס.

סיכון מחושב

כל הזמן הזה, אף אחד לא משלם לי חופשת לידה, לא לי ולא לתום. עוד אין לנו זכאות פה, ואחרי שלוש שנים בחו״ל - ביטוח לאומי בארץ כבר לא משלם לי, למרות שאני משלמת לו - עד שתהיה לנו תושבות קבע, ככה ליתר ביטחון. למה לשלם ביטוח לאומי כשאת גרה בחו״ל? שאלה טובה. רק בשביל המילה ״ביטוח״, ורק בשביל הזכאות לקופת חולים כשמגיעים לביקור בארץ, ואז לא צריך לבטח את הנסיעה של עצמך. לא הייתי אומרת שזה מצדיק את התשלום.

מאז שעברנו הרגשנו איך המוסדות בארץ מנסים ״לנפנף״ אותנו. כאילו אומרים ״אם אתם לא על אדמת ארץ ישראל, אנחנו לא יכולים לדבר איתכם״. ביטוח לאומי הגדיל לעשות וביטל לנו את ה״ידועים בציבור״ אחרי שסגרתי את העסק בארץ, כשניסיתי לברר, התשובה הייתה ״אי אפשר להיות ידועים בציבור כשאתם לא בארץ״.

סליחה?!

אם זה לא הציבור הארץ-ישראלי אז אנחנו לא נחשבים ״ידועים״. מה שהיה נשמע לי מופרך אחרי שחברים ישראלים מפרת׳ הגישו טפסים של ידועים בציבור דרך האינטרנט וקיבלו אותם. פאסט פורוורד לעוד שנתיים - קבענו מראש פגישה בביטוח לאומי כשהגענו לארץ, פירטתי לה על גבול התרשים את כל הדברים המגוחכים שהם עשו, והחזירו לנו את הכסף המיותר ששילמתי. 

לפחות זה עבר חלק.

בדיעבד?

באותו סטטוס שנינו היינו יכולים לקבל חופשת לידה אם היינו עובדים במקום שמשלם חופשת לידה לעובדים. פה יש שני סוגים של חופשת לידה: ממשלתית ופרטית. כל מי שיש לו תושבות קבע או אזרחות מקבל חופשת לידה ממשלתית (גם האבות) כרגע זה עומד על 24 שבועות, ומה-1 ביולי 2026 יעלה ל-26 שבועות. הפרטית נעה בין 7-12 שבועות בדרך כלל (עם אופציה ליותר - תלוי במקום העבודה), וזה בנוסף למה שהממשלה נותנת.

סוף סוף הביתה!

בשבוע שאחרי הניתוח סוף סוף התחלתי לנצל את מאגרי החלב בצורה יעילה, ועברתי לגור בבית החולים. האחיות התקשרו אלי כל פעם שגיא התעורר ואני ירדתי מקומה 6 ל-4 בפיג׳מה להניק. בהמשך, כשגיא חזר לטיפול הנמרץ ״עברתי דירה״ לחדר בתוך המחלקה, והמחלבה עברה איתי. אלו ימים שיש רק מטרה אחת מול העיניים: להאכיל, וכמה שיותר.

אחרי שקיבל 5 מ״ל בשעה במשך שלושה שבועות, גיא ירד מאחוזון לידה של 50 לאחוזון 15, כשהתרופות הפסיקו להשפיע פתאום נגלה לנו האופי העקשן שלו והאחיות ששמרו עליו פתאום לא הבינו למה הוא ממשיך לצרוח כל פעם אחרי שהוא יונק. הסתבר לנו שהוא היה רעב, ועד שהוא לא חזר לאחוזון המקורי שלו (ועבר אותו) בגיל חודשיים - הוא פשוט לא נרגע.

חזרנו הביתה כשגיא היה בן חודש, בדיוק בזמן לחילופי משמרות של הסבתות - אמא של תום טסה ואמא שלי הגיעה למשמרת שלה באותו יום. פתאום קלטתי שהתינוק הזה שומע לראשונה צלילים של בית, נמצא לראשונה בתאורה חמה ורכה. הכל הרגיש שלם.

תמיכה אינסופית

מעבר לביקורות הרגילות אצל הקרדיולוג, הפרוטוקול באוסטרליה נותן לילדים במצב של גיא את התמיכה הרפואית והפרה-רפואית בכל מה שהם צריכים במשך שנתיים. כל עוד נשארים במעקב של רופאי הילדים בבית החולים, אפשר לקבל הפניות לכל דבר שצריך על חשבון בית החולים.

גם לאמא לא חסרה תמיכה במגזר הציבורי, ובקינג אדי ספציפית, אם מבקשים הפניה לתמיכה נפשית - יש אופציה להיפגש עם פסיכולוגית למשך השנה הראשונה אחרי הלידה בלי הגבלת מפגשים, דרך בית החולים. הגעתי למפגשים שלי עם גיא בעגלה, ובזמן שהוא שיחק וקיבל ״זמן בטן״ אני טיפלתי בעצמי, כי עברתי חתיכת מסע עכשיו.

וכספוילר, או כטיזר להמשך - נכנסתי לטיפולים האלה בתור אמא ששכחה את עצמה אחרי טראומה אישית, יומיים לפני השביעי באוקטובר, ויצאתי משם כעבור כמה חודשים עם עבודה במשרה מלאה - הראשונה שלי בחיים ובאוסטרליה. 

זה זמן להזכיר שהשבוע נסגר מעגל, החטוף האחרון מעזה, רן גואילי, חזר לקבורה בישראל. מצד אחד ההקלה גדולה ומצד שני - זה לא סימן של סוף. יש עוד הרבה לתקן בארץ. אנחנו עוקבים מרחוק, ומייחלים ליום שבו נרגיש שאנחנו רוצים לחזור. בינתיים, היום הזה לא נראה באופק, והחיים הרחוקים והמרוחקים יותר פה בפרת׳, נותנים לנו שקט נפשי.

סיכום טיפים מהפוסטים האחרונים:

1. הכנה להריון וחופשת לידה

• ביטוח: אם יש מדיקר - אין בעיה של כיסוי הוצאות ההריון. במידה ואין - שדרגו את הביטוח הפרטי תשעה חודשים לפני שתיכנסו להריון שיכלול כיסוי של הריון ולידה.
• חופשת לידה: אם יש תושבות קבע, הממשלה תשלם לכם חופשת לידה. אם אין תושבות קבע, יש אופציה נוספת - דרך מעסיק שמשלם חופשת לידה, תבדקו את החוזה עבודה שלכם או שתחפשו מראש עבודה שמשלמת אקסטרה חופשה.

2. בית חולים

• בדקי את כל האופציות באזור שלך. לבתי חולים ציבוריים יש מספר תכניות שיכולות להתאים להעדפות שלך, בין אם זה לידת בית (לתושבי קבע או אזרחים בלבד), לידה במרכז לידה טבעי, או מיילדת פרטית בבית חולים. האופציות פתוחות, רק צריך לדעת ולבקש.

3. מוסדות ישראלים

• אל תצפו שהמוסדות בארץ יחבקו אתכם מרחוק. המילה "ביטוח" בביטוח לאומי היא לפעמים המלצה בלבד כשאתם על ויזה בחו"ל. תבדקו טוב-טוב אם שווה לכם להמשיך לשלם.
• אל תוותרו על הזכאות שלכם, אם מגיע לכם כסף חזרה, בביקור הבא בארץ תקבעו פגישה מראש, ותסדירו את כל העניינים.