#21 שלום כיתה א׳: המדריך להורה המבולבל בבית הספר האוסטרלי

ביום שני השבוע הייתה התרגשות גדולה, החופש הגדול נגמר וכל הילדים חזרו לבתי הספר!

חוץ מאלו שחזרו שבוע שעבר. ואלו שחזרו ביום שלישי, או רביעי. 

כן. חופשת הקיץ, בעוד שבשאר העולם חלה ביולי-אוגוסט, פה בדאון-אנדר זה כמובן הפוך. שנת הלימודים מתחילה בשבוע הראשון של פברואר. ולא, אין פה את ה-1 בספטמבר. כל בית ספר מחליט אם הוא עושה ימי השתלמות למורים בשבוע שלפני, או ביום שלפני, ואולי בכלל משנים את החופשים כי זה בית ספר יהודי/בודהיסטי/מונטיסורי ואז בכלל יוצאים לחופש לפני כולם וחוזרים לפני כולם כי חנוכה/דיוואלי/יום העצמאות, אז כבר נעשה גשר.

בקיצור, היד על הדופק. אבל זה עוד לא הכל. חכו שתשמעו על החברה שקיבלה מונופול על הזמנת רשימת הציוד הביתה - שכחו מעידן אופיס דיפו, הזמנות אונליין זה ה-דבר פה. בואו נתחיל מהתחלה:

רישום לבתי ספר באוסטרליה

כשאופיר הייתה בת 4 בדיוק עברנו דירה לבית מקסים עם גינה ענקית שהשגנו בתיזמון מושלם בלי אינספקשן (ע״ע בלוג מספר 3), כולם התלהבו יותר מאיתנו שאנחנו בקאצ׳מנט (אזור) של בית ספר יסודי נחשב, וזה אומר שאופיר אוטומטית מתקבלת לקינדי (קיצור של קינדרגארדן, אבל אף אוסטרלי - אף פעם - לא קרא לזה קינדרגארדן). זה בעצם גן טרום חובה בתוך בית הספר, שהוא סוג של תחנת מעבר מהגן. בעוד הילדים בבתי ספר פרטיים יכולים לבחור כמה ימים הם הולכים לקינדי מתוך 5, הילדים בבתי ספר ציבוריים הולכים לקינדי 5 ימים בשבועיים (או ״פורטנייט״ - כן, כמו משחק המחשב), כלומר שבוע אחד יומיים, שבוע אחד שלושה. 

זה לא נגמר פה. גם בגנים יש קינדי, כשהילד בן 4 הוא יכול ללכת חצי שבוע לקינדי בגן וחצי שבוע לקינדי בבית הספר, לבחירת ההורים. אין חובה לשלוח את הילד 5 ימים לגן, אלא אפשר לבחור אם ללכת יום בשבוע או חמישה ימים. מאוד נוח להורים, ולא מבלבל בכלל.

עד פה, אתם עוקבים?

הקבלה לבית הספר בשנה של קינדי לא נותנת קבלה אוטומטית לבית הספר בשנה הבאה (גן חובה). כך קרה שבגלל שאולצנו לעבור דירה מהבית המתוק שהיה לנו (שברון הלב הכי גדול עד כה באוסטרליה) ולעבור מחוץ לקאצ׳מנט. לא התקבלנו לבית הספר בשנה שאחרי (שברון לב שני, אבל ההתגברות הייתה מעל המצופה).

התקרית הזו כמעט גרמה לנו לעשות את טעות חיינו ולקנות בית באזור של בית הספר ההוא בתקופה שהמחירים בשמיים, רק כדי להתקבל לבית הספר. זה כבר סיפור אחר, אז לא ארחיב בנושא. במזל לא קנינו, ובית ספר אחר - יש אומרים ״הכי נחשב באזור״, פתח את שעריו לראשונה מזה 10 שנים לילדים מחוץ לקאצ׳מנט! הגשנו בקשה ואופיר התקבלה - מנת דופמין מטורפת. מעבר לזה שהוא בית ספר טוב, היא תכיר שם חברים מהגן ולא צריך להתחיל עוד פעם להכיר את כל ההורים והילדים מחדש. יותר טוב מזה - אין.

המזל הכי גדול - ברגע שמתקבלים לבית ספר בגן חובה (Pre primary), המקום שלך בבית הספר מובטח עד כיתה ו׳, והסיכוי שהאחים שלך גם יתקבלו - גדל פי כמה.

קבלה לבית ספר ציבורי הולכת לפי סדרי עדיפויות:

1. הילד גר באזור של בית הספר
2. הילד מחוץ לאזור בית הספר אבל אח/ות שלו בבית הספר
3. הילד מחוץ לאזור בית ספר אבל היה בקינדי בבית ספר
4. הילד מחוץ לאזור בית ספר אבל אחד ההורים שלו למד בבית הספר (די בטוחה שזה קריטריון)
5. הילד מחוץ לאזור בית הספר ואין לו שום קשר קודם לבית ספר (פה היינו והיה לנו מזל של טירונים)

התקבלנו! עכשיו מה?

דבר ראשון - מדים! לכל בית ספר יש את החנות מדים שלו, לחלק יש קבוצות יד שניה בפייסבוק ולחלק חנויות יד שניה בבית הספר, שאפשר לקנות מדים משומשים ב-$5. כמובן שתום התעקש שהמדים הראשונים של אופיר יהיו חדשים. בסדר, לא התווכחתי. הדבר השני - Booklist.

ביום הראשון של קינדי לפני שנתיים, הגעתי לבית הספר כמו אמא שוקיסטית, שהילדה בת ה-4 שלה מתחילה ללכת עם מדים כבר, וחשבתי שפספסתי משהו: כל הילדים הסתובבו עם קופסת קרטון של ״קמפיון״ campion. מסתבר שזו החברה בעלת המונופול על הזמנת ה-booklist - רשימת הציוד של האוסטרלים לבית הספר. באתר שלהם יש את רשימות הציוד לכל כיתה בכל בית ספר באוסטרליה, ואפשר להזמין את כל הציוד, כולל ספרי לימודים - דרכם. על פניו חוסך זמן וסיבובים באופיס-וורקס. 

אממה - יש דד ליין של הזמנות, ואם את מפספסת את הדד-ליין בתחילת דצמבר, בגלל כריסמס וחופשת הקיץ, הילדה מגיעה לבית הספר בלי דברים בשבוע הראשון, ואת מרגישה שנכשלת כאמא.

זה לא הכל - ברגע שמגיעה ההזמנה, ההנחיה היא להוציא כל עיפרון, טוש ומחק ולהדביק מדבקה עם השם. ולהוסיף סלוטייפ כדי שהחבר׳ה לא יקלפו את המדבקות. כך קורה ששעת היצירה מגיעה, יושבים עם דף ועט, או מכונת מדבקות לשלמנים - ומדביקים מדבקה מדבקה. ועוברים עם סלוטייפ. דרך נחמדה להעביר זמן איכות עם הילדה המרוגשת.

בסוף התהליך את אומרת לעצמך: שנה הבאה אני פשוט אלך ואקנה את הציוד יחד עם הילדה, כמו שאבא שלי עשה איתנו כשהיינו קטנים, כדי לא להיתקע ב9 בערב מדביקה מדבקות עם שמות על עפרונות. ואז מגיעה ההזמנה של שנה הבאה ואת לא מבינה מה כתוב בכלל, ואפילו לא טורחת לנסות להבין, ושוב נתקעת עם מלא ציוד בית ספר, למרות שנשאר לך משנה שעברה. כך חוזר המעגל ועד שהילדים לא עוזבים את אוספת כל שנה עוד ועוד ציוד בית ספר, עד שהילדים עוזבים את הבית ואת נפטרת מזה. ככה זה גם בארץ??

שלום כיתה א׳

השבוע בשעה טובה, אופיר התחילה את שנה 1 (year one) או בשמו כן הוא - כיתה א׳. התרגשות גדולה מאוד כי המעמד מעביר אותה לחצר של הגדולים בהפסקות, יש לה יותר חופש ואפשרויות רחבות יותר למשחקים ברחבה המרכזית הגדולה שמכילה גם גן משחקים ענק, מגרשי כדורסל, ודשא עצום בגודל של אצטדיון כדורגל.

הכיתות מתחלפות כל שנה, מערבבים ילדים ונותנים להם להכיר חברים חדשים בתוך השכבה, בבתי ספר מסוימים מערבבים שנים יחד כשהשכבות קטנות. המורות מאידך, מלמדות כל שנה באותה כיתה - כך שהילדים מתחלפים והמורה נשארת. שיטה טובה לפי דעתי כי כל אחת מתמקצעת עם גיל מאוד מסוים ויש איזו הרגשת ביתיות למורה שחוזרת כל שנה לכיתה שלה.

נכנסנו לכיתה, פגשנו את המורה החדשה והרגשנו כמו בחדר-בריחה. קיבלנו דף מפורט עם שלבי הכניסה לכיתה, קודם למצוא את המספר של אופיר על הקיר. ברגע שיש את המספר - צריך למצוא את המגירה. לשים שם רק חלק מהדברים (שאין לנו כי ההזמנה עוד לא הגיעה) ואת העפרונות (שאין לנו כרגע) לשים במתקן של העפרונות עם השם שלה. את קופסת הטישו שהתבקשנו להביא שמים בכלל על מדף אחר. את המים בטרולי (עגלה) בכניסה לכיתה ואפשר לשבת ולצייר עם העפרונות (שאין כרגע). 

בסוף הדף המפורט היה כתוב ״ועכשיו זה הזמן להגיד שלום להורים״ קראתי את זה בקול ובאתי ללכת - אחרי הכל - זה מה שכתוב. המורה תפסה אותי ואמרה ״הכל בסדר, אפשר להישאר, רק כשיש צלצול צריך לצאת״. אה, אוקיי, אז רק שתדעי, המורה, שהזמנתי מאוחר מקמפיון ועוד לא הגיע לנו הציוד. היא לא התרגשה מזה, היא הבינה ונתנה לאופיר להשתמש בעפרונות הצבעוניים שלה. מזל, עם כל הסדר הזה חשבתי שזה גובל בהשעיה של ההורים מבית הספר.

ברגע שהילד מגיע לכיתה א׳, נגמרות השיחות של ההורים מחוץ לכיתה בשעות ההורדה והאיסוף (דרופ-אוף ופיק-אפ), השיחות האלה שהכריחו אותנו להכיר את ההורים של החברים של הילדים שלנו, יצרו לנו קהילה קטנה שראינו כמעט כל יום בבית הספר, ובפארק אחרי האיסוף. קהילת ההורים של הכיתה. השנה אופיר כבר הודיעה לנו ״אתם לא צריכים לבוא איתי! אני ארד לבד ואלך לכיתה״.

את זמן חיפוש החניה, אם לא מגיעים מוקדם, יחליף הזמן שבו מחכים ב״נשק וסע״, את החברויות פנים אל פנים יחליפו שיחות הוואצאפ שבוודאות אפספס חלק גדול מההודעות כי אחרי כמה קבוצות אני כבר יכולה לעקוב? 

האמת? זה לא פייר. דווקא אהבתי את זמן ההמתנה ליד הכיתה, את זה שצריך לקרוא בשם של הילדה כדי שתצא מהכיתה ותרוץ אלי, כך שאם הייתי מאחרת בכמה דקות היא הייתה יושבת ומחכה לי, ועכשיו? עכשיו היא יכולה לצאת ברגע שהדלת נפתחת - בין אם אני שם או לא. על אחריותי להגיע בזמן.

שנתונים מבולבלים

בעוד שנתיים יהיה לי עוד ילד בבית ספר, בקינדי. ילד שעוד לא ימלאו לו 5 והוא כבר ישים על עצמו מדים ויראה כמו סקול-בוי. נשמע מופרך למי שמגיע מישראל, אבל פה זו הנורמה. השנתונים בבתי הספר של מערב אוסטרליה מתחילים ביולי - ממש כמו שנת המס פה. וכך יוצא שכל מי שנולד באמצע השנה הלועזית אפריל-יוני, ימצא את עצמו הכי קטן בכיתה כשיתחילו הלימודים בפברואר.

עד אז, יש תקווה שכולנו, כלומר אני, נהיה מוכנים יותר, ומתורגלים יותר בהכנות לקראת השנה החדשה. ואני לא מתכוונת לסיים עם חצי טון של ציוד בית ספר בבית. לא אצלי!

בפרק הבא על בתי הספר אשתף אתכם בחוויות מה״אסמבלי״ בכל יום שישי, מה״ספורט קרנבל״, משיעורי השחיה הבית-ספריים והופעת ה״אדו-דאנס״ בסוף השנה.

מבולבלים? גם אנחנו.