#56 איך עושים את זה באוסטרליה? טיפים ארגוניים לממשלת ישראל הבאה

ממשלת ישראל, שרים וחברי כנסת יקרים,

מי שלא תהיו אחרי הבחירות, שבתקווה באמת יתקיימו בסוף החודש - יש עליכם אחריות תהומית במיוחד בשלב הזה בהיסטוריה של מדינת ישראל. מבחינתנו, אלו שעזבו את הארץ לא מבחירה להתנתק, אלא מתוך רצון לבנות עתיד טוב יותר לילדים שלנו - ממש לא מובן מאליו שתהיה לנו מדינה לחזור אליה. ישראלים מחו״ל נוהרים אל הקלפיות הפעם (או לפחות מתכננים על זה, קטע שבדיוק עכשיו מפחיד לטוס) כדי שאולי, אולי הפעם, יהיה סוף סוף שינוי לטובה.

ביטחון זה הרבה - אבל זה לא הכל בחיים - גם לא בישראל. כדי שאזרחי המדינה ירגישו שייכים לה, הביטחון הוא אמנם קריטי, אבל מה שיותר קריטי זה הצורך בשייכות, ההרגשה שמישהו דואג לך ושלמישהו אכפת ממך. אזרחי המדינהמ- אלו שתורמים את החיים שלהם, הילדים שלהם, השפיות שלהם והכסף שלהם - גם צריכים לקבל חזרה מהמדינה. הם לא כלי משחק - הם עולם ומלואו. והם אלו שבסוף יעזבו או יאבדו את השפיות, כי הם דואגים לכולם - ואף אחד לא דואג להם.

מאחר ואני מרגישה צורך לעזור לעם שלי, מעבר לזה שאני שולחת נציגות משפחתית לבחירות, החלטתי להכין לכם, פוליטיקאים ומקבלי החלטות יקרים, מדריך לא ארוך במיוחד על הדברים הבירוקרטיים שעובדים טוב באוסטרליה. נכון, גם אוסטרליה לא מושלמת, וביקורת לא חסרה (תוכלו לקרוא אותה ביתר הפוסטים בבלוג), אבל יש דברים שנתקלתי בהם ואמרתי ״זה דווקא יכול לעבוד טוב בארץ!״.

פיקוח על גנים

בארץ יש שני סוגי גנים - גני עיריה - חינמיים, עליהם יש פיקוח של מערכת החינוך, והגננות בהם מחויבות להיות בעלות תואר או בדרך לתואר בחינוך לגיל הרך, וגנים פרטיים - עליהם הפיקוח הוא בעיקר תברואתי, ומצריך אישורים למבנה עצמו, ופחות להכשרה של הגננות ומנהלי הגן. הדבר היחיד שמנהלי הגן הפרטי בארץ צריכים הוא שלא יהיה להם תיק פלילי במשטרה, אבל דרישה להכשרה בעבודה עם ילדים - אין.

באוסטרליה אין דבר כזה ״גן עירייה״ - כל הגנים פה פרטיים ומפוקחים על ידי הממשלה ואירגונים המיועדים ספציפית לשמירה על איכות החינוך לגיל הרך שמקבלים פה. בנוסף לזה, כל היחס ל״גן״ הוא שונה ומתחיל בשם שנותנים לסוג החינוך הזה: זה לא רק ״מעון״ אלא ״מרכז חינוך לגיל הרך״ Early learning centre. הגננות הקבועות נדרשות להיות בעלות תעודה או תואר לחינוך לגיל הרך, או סטודנטיות בתחום.

גם פה יש בעיה של מחסור בגננות אבל הממשלה החליטה שיש שלושה חודשי חסד - תקופת ניסיון כדי להבין אם תרצו להמשיך וללמוד את זה. אחרי תקופת הניסיון הזאת - את או אתה צריכים להוכיח שהתחלתם ללמוד חינוך לגיל הרך כדי להמשיך לעבוד בגן. 

מה לדעתי עובד טוב: הפיקוח האדוק, הדיווח הרציף והגבלת זמן העבודה לגננות שלא באמת רוצות להיות גננות. כך מסננים את אלו שבאמת רוצים לעבוד עם ילדים, ולא רק ״הולכים לתעשיה הזאת בשביל כסף״, וכך מונעים מקרים של אלימות בגן מתוך חוסר מקצועיות, חוסר הכשרה וחוסר סבלנות לילדים. 

לעוד פרטים על הגנים פה - מוזמנים לבלוג הזה

תקציבי פנסיה

בארץ קצבת הזקנה של ביטוח לאומי ניתנת באופן אוטומטי לכל אחד שיוצא לגמלאות, הפנסיה מתווספת בהתאם לכמה שצברתם במשך השנים. באוסטרליה - הפנסיה שצברת במשך השנים היא ההכנסה המרכזית ועל מנת לקבל גם כסף מהמדינה אתה צריך להוכיח שההכנסה מהפנסיה לא מספיקה לך כדי לחיות בפרישה. בעוד בארץ יורדים תשלומים מהמשכורת כל חודש לביטוח לאומי, לפנסיה (מהעובד) ולמס הכנסה, פה אין השתתפות של העובד לפנסיה ואין תשלום לביטוח לאומי - או בשמו האוסטרלי - סנטרלינק (Centrelink). במדינה סוציאלית כמו אוסטרליה - מי שצריך עזרה מקבל אותה בלי לשלם דמי ביטוח כל החיים. הפנסיה היא חלק אינטגרלי מקבלת ההחלטות פה: הסופראניואיישן (super) מורכב מכל כך הרבה אפשרויות והטבות, שיש קורסים שלמים על איך להתנהל נכון עם הסופר. בעוד שמנהלי קרנות הפנסיה בארץ הן חברות הביטוח, החברות שמנהלות את קרנות הפנסיה באוסטרליה מיועדות רק לניהול הסופר, ויש אפשרויות להוסיף אלמנטים ביטוחיים לדמי הניהול.

מה לדעתי עובד טוב: העובדה שה״סופר״ שלך הוא ההכנסה שלך לפנסיה גורמת לאנשים לחשוב על זה יותר, לדבר על זה יותר ולהתנהל נכון יותר מבחינת ההכנסות. רק המעביד משלם על הפנסיה, והעובד יכול להוסיף עד סכום מסוים במידה והוא רוצה לקבל הטבת מס. אין תשלומים לביטוח לאומי או סנטרלינק מתוך המשכורת - אלו אירגונים שלא לוקחים כלום, רק נותנים לך כסף במידת הצורך.

תמיכה לזכאים לקצבאות

באוסטרליה יש גוף שנקרא NDIS - National Disability Insurance Scheme, שמרכז את כל הקצבאות למי שיש לו איזושהי לקות קבועה, או שנמצא בסבירות גבוהה שתהיה קבועה. תחשבו שתיקחו חלק מאוד גדול מביטוח לאומי: את קצבאות הנכות - ותעבירו אותן לאירגון חיצוני שיטפל בהן. 

ה-NDIS הוא אמנם האירגון שנותן את הכסף לקצבאות, אבל הוא בדרך כלל נעזר בחברות חיצוניות שנותנות סיוע בהבנה של מה לעשות עם הכסף. החברות האלה דואגות שהלקוחות ינתבו את המשכורות שלהם בצורה נבונה ויקבלו כלים לדאוג לעצמם. בנוסף, דרך הארגונים האלה יש אפשרות לקבל תמיכה מעובד-סיוע (Support worker) - אנשים ללא הכשרה מסוימת, שיש להם זמן מוגבל (או לא מוגבל) בשבוע, ויש להם רצון להיות שם עבור מישהו שצריך עזרה בדברים יום-יומיים. לפעמים האנשים האלה מתבקשים רק לבוא ולצאת לטיול או לקפה עם הלקוח, לפעמים ללוות אותו לבדיקות רפואיות ולפעמים לנהל עבורו שיחות טלפון.

מה לדעתי עובד טוב: ההפרדה בין ״ביטוח לאומי״ (סנטרלינק) ו-NDIS (מתן וניהול קצבאות) לדעתי הוא חכם, כיוון שבעוד סנטרלינק עוזר למשפחות, ומנהל מענקים של הציבור הכללי, ה-NDIS מכיל בתוכו את האינדיבידואלים שצריכים עזרה נוספת. בתור אירגון נפרד יש להם יותר משאבים לעטוף את הלקוח מכל הכיוונים, לצוות לו עזרה חיצונית ולתת לו אפשרות לחיות את החיים בצורה נעימה וטובה.

ניהול תאונות עבודה

בארץ ניהול תאונות עבודה ופיצויים מנוהל כמובן, איך לא? על ידי ביטוח לאומי. באוסטרליה זה המעסיק שמשלם ביטוח של פיצוי-עובדים לחברת ביטוח שמבטחת לו את העובדים, ובמידה ומישהו נפצע - הכל מתנהל באופן פרטי דרך הביטוח של העבודה. אם התיק מסתבך והעובד לא חוזר לעבוד בזמן סביר, הביטוח פונה לאירגון חיצוני שיעזור להבין את הבעיה, לתאם בין כל בעלי המקצוע שקשורים למקרה (רופאים, מנתחים, פיזיותרפיסטים וכו׳) ולהחזיר את העובד לתיפקוד מלא או סביר, או בכלל להעביר אותו עבודה במידת הצורך.

מה לדעתי עובד טוב: גם במקרה הזה - העובד לא לבד מול המערכת, יש לו את מקום העבודה שתומך בו וערב לו, יש לו בעלי מקצוע שיכולים לספק לו תשובות והדרכה והוא לא צריך לצאת למלחמה מול ביטוח לאומי כדי לקבל את מה שמגיע לו.

מסקנות:

המסקנה החותכת שלי היא שביטוח לאומי נושא עליו אחריות ועומס מאוד גדול, שיכול להתחלק לתתי-אירגונים עם התמחויות שונות. ממרומי גילי (37, לא בת 16) ביזור אחריות והאצלת סמכויות הן המפתח להצלחה - בעסקים ובחיים. מבחינתי לנהל מדינה זה כמו לנהל עסק ולא משנה כמה מתחרים יש לעסק שלך או כמה אויבים יש למדינה שלך - צריך קודם כל לדאוג ללקוחות/אזרחים שלך. ברגע ששמים את טובת הלקוח (או האזרח) בראש סדר העדיפויות - תחושת ההערכה כלפי העסק (או המדינה) גדלה וההצלחה גדלה איתה.

מקווה שלקחתם בחשבון את ההצעות שלי, שרים יקרים - ואיך אומרים פה: 

I’m looking forward to see this come true in Israel.