#7 לשרוד רואוד טריפ ראשון עם תינוקת: ניסוי ולמידה

הטיול הראשון שלנו באוסטרליה היה מפרת' לקלברי ביולי 2020. זה היה חורף כאן אז החלטנו לנסוע צפונה לאזור קצת יותר חם. זה מצחיק איך הכל הפוך כאן - בצפון חם יותר, חג המולד הוא באמצע הקיץ ונוהגים בצד שמאל של הכביש. לנסוע שבע שעות צפונה עם תינוקת בת שנה זו חוויה מאתגרת, במיוחד כשהיא הילדה הראשונה ועדיין אין לנו מושג איך הדברים האלה עובדים.

טעות ראשונה: לא לקחנו בחשבון זמן התעייפות לפני שיוצאים

תכננו לצאת הכי מוקדם שאפשר כדי להגיע מוקדם בלי להתחשב בזה שאופיר התעוררה לא מזמן כך שהיא ממש לא עייפה ומאוד מאוד אנרגטית, וכך, ההתחלה שלנו הייתה לא נעימה בכלל. מהרגע שנכנסנו לרכב היא לא הפסיקה לצרוח. חשבנו שזאת השמש שמפריעה לה אז כיסינו את החלון עם שמיכת ההחתלה, זה לא עזר. הפעלנו מוזיקה, שרנו לה אבל שום דבר לא החזיק יותר מכמה דקות - ועם 5.5 שעות נסיעה לפנינו עד לעצירת הלילה זה לא הולך להיות כיף.

טעות שניה: לא היו לנו מספיק חטיפים.

העצירה הראשונה שלנו הייתה במדבר הפינקלס (Pinnacles). סוף סוף אחרי שעתיים של צרחות רצופות הגענו למקום המדהים הזה, השמיים היו כל כך יפים באותו יום ולמרות שזה היה בצהריים העננים ריככו את אור השמש אז זה היה פשוט מושלם לצילום. בזמן שהסתובבתי עם המצלמה, אופיר שיחקה קצת בחול הצהוב ותום מונע ממנה להרוס את המקום ולפגוע בעצמה. אחרי ארוחת צהריים קלה, המשכנו במסע שלנו לתחנת הלילה שלנו בג'רלדטון (Geraldton). 

טעות שלישית: לא התכווננו לעצור במקומות אסטרטגיים בדרך.

פעם ראשונה שלנו בטיול כזה, עם תינוקת שגדלה בקורונה בלי גני משחקים פתוחים, אז לא חשבנו לחפש משהו שמתאים לה. בסופו של דבר עצרנו בדרך בתחנות דלק משעממות בלי שום דבר לאופיר לעשות מלבד לשבת על הפגוש של הרכב.

בזמן שהגענו לג'רלדטון כולנו היינו מותשים ועם כמה שנים שירדו מהחיים שלנו. התארגנו במוטל והלכנו ברגל עם העגלה לאכול ארוחת ערב בפאב מקומי, רודפים אחרי אופיר בכל הפאב במעגלים, עד שנכנענו ונתנו לה מסך. ממש לא אופייני לגישה השמרנית שלנו, אבל אחרי היום הזה - היינו חייבים.

למחרת למדנו מהטעויות שלנו והחלטנו שאנחנו לא יכולים לנסוע לשום מקום לפני שהאנרג'ייזר הקטנה שלנו משחררת קצת מהאנרגיה שלה. קיבלנו את הקפה שלנו ב-"Two Foreshore" בזמן שאופיר עייפה את עצמה במגרש המשחקים שליד, תום עשה קניות של חטיפים ואוכל ואסף אותנו בדיוק בזמן לתנומת הבוקר שלה. הצלחה גדולה!

אחרי כמעט שעתיים של נסיעה ללא הפסקה (אוקיי אולי כמה עצירות לצילומים באמצע שום מקום כדי ללכוד את הכביש שאינו נגמר) הגענו לקלברי, ארגנו את הדברים שלנו בדירה ב-Sunset Villas והלכנו לטיול בעיירה בת 1,349 תושבים. אחרי ארוחת צהריים נחמדה ב-Angies, חזרנו הביתה ואז ישר לחוף. הדבר הכי טוב בחוף כאן זה לא המים. האוקיינוס מפחיד מדי רוב הזמן כדי להיכנס, אבל החול הלבן המשיי והמרחבים נותנים את ההרגשה שאנחנו האנשים היחידים בעולם. אופיר אהבה לשחק בחול ולרוץ בו, סוף סוף יכולנו להירגע מהטיול המטורף הזה.

למחרת בבוקר נסענו לפארק הלאומי קלברי. לקח לנו זמן למצוא את המקום שחיפשנו, אבל הנוף היה מדהים והשמיים נראו כמו שמיכה רכה וחמודה אז לא היה אכפת לנו מהקילומטרים הנוספים. אחרי כמה טיולים קצרים נגמרו לנו הבמבות (טעות נוספת) מה שגרם להתקף זעם ארוך באמצע הדרך העולה בחזרה מ- Nature's Window לרכב. 

חזרנו לקלברי אחרי תנומה סבירה ברכב (נחשו של מי...) והיה לנו זמן להסתובב לפני ארוחת הערב. החלטנו להגיע מוקדם לבר הספורט שפותח את שירות הארוחות שלו ב-5 אחר הצהריים, וכך עשו גם כל שאר המתארחים בקלברי. חיכינו כמעט שעה עד שהיה לנו אוכל על השולחן, היה לנו זמן לדבר עם הסבתות בארץ, לרוץ ברחבי הבר וליצור קשרים עם כמה כלבים והמתבגרים שלהם.

הדרך חזרה מקלברי הייתה הרבה יותר קלה מהדרך לשם.

גילינו שמערב אוסטרליה כל כך נוחה לנסיעות עם ילדים והבנו כמה אנחנו ברי מזל לגור כאן.

לילה לפני שיצאנו קיבלנו החלטה ברגע האחרון לעצור בג'רלדטון ללילה שוב, ודרך Booking.com מצאנו יחידה בפארק קרוונים ליד החוף. בדרך לשם עשינו כמה עצירות יפות באגם הורוד (Pink Lake) בפורט גרגורי, וחוף Horrocs עם המים הכחולים והצלולים ומגרש משחקים. כמובן שלא פספסנו ביקור בחוף ליד פארק הקרוונים (ובמגרש המשחקים שליד) בערב לפני השינה. בבוקר, אחרי כמה פנקייקים טעימים ואיך לא - גן משחקים, יצאנו חזרה לפרת'. 

חקרנו על מקומות נחמדים לעצור בדרך (למידה מטעויות אמרנו?) ועשינו עצירה קצרה כל כמה שעות בJurian Bay וב-Lanceline, בשניהם היו מגרשי משחקים כמובן. אחרי 4 ימים בחוץ כבר הרגשנו שהשתלטנו על תוכנית ה״נסיעה-עם-תינוקת״ שלנו, והבנו שמערב אוסטרליה היא המקום המושלם לנסוע מרחקים ארוכים עם ילדים בזכות כל מגרשי המשחקים המושקעים האלה בכל פינה קטנה ויפה.

ב-30 הדקות האחרונות של הנסיעה שלנו, כשנכנסנו לפרברי העיר פרת׳ אופיר התחילה לאבד סבלנות, אבל גליל של נייר טואלט הציל את היום, ועד שחנינו בבית שלנו כל הגליל היה מפוזר על המושב האחורי. 

לפחות למדנו את הלקחים שלנו ואפשר לומר שהייתה לנו נסיעה מוצלחת.