#17 הקורונה לא תעצור אותנו: על הביקור הראשון שלנו בארץ, וטיפים לחברים ומשפחה

"אנחנו עדיין נוסעים, נכון?" תום שאל אותי אחרי שמארק מקגאוון (ראש ממשלת מערב אוסטרליה לשעבר) הודיע שהממשלה חוזרת בה מההחלטה לפתוח את הגבולות ב-5 בפברואר 2022. התשובה הייתה ברורה מאליה. כן. ברור שאנחנו נוסעים. לא ראינו את המשפחה שלנו שנתיים ואנחנו לא מתכוונים לשבת בחיבוק ידיים ולתת לנגיף הזה לשלוט בנו. לא עוד.

אופיר הייתה בת שישה חודשים כשעזבנו את ישראל. היא כבר ידעה לשבת, אבל עוד לא לזחול, היו לה שתי שיניים קטנטנות בלסת התחתונה, וזה, בעצם, היה הזמן האחרון שהמשפחה שלנו ראתה אותה "על אמת". תום ואני לא השתנינו יותר מדי, אבל היא כבר שילשה את המשקל, גבהה ב-25 ס"מ, נוספו לה עוד 18 שיניים, והיא למדה ללכת, לרוץ, לקפוץ, לרקוד, לשיר, להתבדח, "לקרוא" סיפורים ולנהל שיחה של ממש! היא פשוט בן אדם קטן עכשיו.

אם מישהו היה אומר לי שלא נוכל לראות את המשפחה שלנו במשך שנתיים אם נעזוב בנקודת הזמן הקריטית הזו (ינואר 2020), הייתי שוקלת מחדש את הצעד הענק הזה של המעבר. אבל אף אחד לא הזהיר אותנו שהמגפה הזו, שהתחילה רק כמה חודשים לפני כן, תסגור אותנו מהעולם למשך שנתיים.

תודה לאל שלא הזהירו. אחרי שעברנו את התקופה הזו ושרדנו את המרחק ללא ביקורים וללא כל עזרה, המעבר לפרת' - דווקא בזמן הקריטי הזה - היה הדבר הכי טוב שיכולנו לעשות.

בזמן ששאר העולם נאבק בסגרים בלתי נגמרים (גם בתוך אוסטרליה), במסכות, במוות ובפחדים, חיינו חיים די נורמליים: טיילנו בתוך מערב אוסטרליה, פגשנו אנשים בלי מסכות במקומות ציבוריים - חיים שאנשים, במשך תקופה אחרי הקורונה, כבר שכחו שקיימים. התקופה המאתגרת הזו רק חישלה וביגרה אותנו כאנשים, כהורים, כאנשי מקצוע. למדנו על עצמנו וזה על זו יותר ממה שהיינו לומדים אילו נשארנו באותו מקום. שינינו את דרך החשיבה שלנו ופתרנו את הבעיות שלנו באמצעות תקשורת ותמיכה הדדית, והמרחק הפיזי מהמשפחות שלנו רק קירב אותנו - אל עצמנו, ואליהם.

הגענו לישראל בשבועות הכי קריטיים של התפשטות נגיף האומיקרון בישראל. אחד אחרי השני, החברים והמשפחה שלנו קיבלו תוצאות חיוביות, והיינו צריכים "ללכת בין הטיפות" כדי לא להידבק גם כן. זה הרגיש כמו משחק תופסת, אבל הרבה פחות מהנה. תכניות בוטלו על ימין ועל שמאל כי מישהו סביבנו נחשף או אובחן כחיובי. אופיר למדה להגיד "עשיתי בדיקה היום" עם חיוך גדול על הפנים, תוך התעלמות מוחלטת מהעובדה שהיא צרחה במשך 10 דקות כשניסו להכניס לה את המטוש לאף. זו לא מציאות שכיף לחיות בה, והצלחנו להימנע ממנה במשך הרבה מאוד זמן.

עם כל חוסר הנוחות, הביטולים והתיסכולים, אין כמו לחזור הביתה לבקר אחרי תקופה כל כך ארוכה, לאכול את החומוס מסכנין, ואת הקישים של אמא. לשבת על המרפסת בבית ילדותי ולצפות על הרי הגליל העליון, עם ילדה שהיא גאווה מהלכת, חברותית, מנומסת יתר על המידה, ומלאת שמחת חיים שכולם רק מחכים לראות, לחבק ולנשק (רק בהסכמה!). כשאתה מביא איתך ילד שגר בחו״ל לביקור, החוויה היא כל כך עוצמתית, במיוחד כשיש עוד ילדים שמחכים לראות את ה״בת דודה מאוסטרליה״ (או בת דודה שניה). ההתרפקות היא בעיקר דרך הילדים, על הניצוץ בעיניים והאהבה שהם מקבלים מכולם. אנחנו רק השליחים, ובגלל זה גם רגשות האשמה על המרחק תופסים תאוצה ברגעים כאלה ואת ישר מתחילה לחשוב: ״אולי לגדל אותה פה לא יהיה כל כך נורא?״.

בסופו של דבר הגבולות של מערב אוסטרליה נפתחו שבועיים אחרי התאריך המיועד, מה שדרש מתום, שהיה צריך לחזור לעבודה, לטוס דרך מלבורן ולהיות בבידוד של שבוע בבית. אופיר ואני נשארנו לעוד קצת בארץ והצלחנו להימנע מהמעבר דרך מלבורן למערב אוסטרליה, ומהסיוט הגדול של להיות עם ילדה בת שנתיים בבידוד בבית מלון. גרייט סאקסס. פרפקט טיימינג!

בהמשך אספר גם על הביקורים היותר מוצלחים שלנו, על איך התחמקנו מאזעקות וטילים מאיראן ועל הנסיעה למכביה בארץ עם המשלחת האוסטרלית. 

בונוס: טיפים "גזור ושמור" למשפחות וחברים של מי שמגיע לביקור בארץ:

• אם חשוב לכם לראות אותם, בואו לבקר אותם. הם יהיו רוב הזמן ב_____(מלאו את החסר) ואתם מוזמנים בשמחה.
• הם יודעים שהשוק בכפר סבא מטריף והים באשקלון שווה, אבל כל מה שבא להם זה לשבת ברגוע בזמן שהילדים משחקים ומישהו אחר דואג להם.
• לא מעניין אותם איפה עושים את החג, מעניין אותם עם מי הם עושים אותו.
• הם משפחה ואת רוב הדברים הם יעשו יחד. כדי לפגוש אותם אחד על אחד, נדרשת סיבה טובה מאוד או תזמון מוצלח במיוחד.
• אם חשוב להם לראות אתכם יותר ממה שחשוב לכם לראות אותם, הם יעברו אצלכם אם זה על הדרך. לא בטוח שהם ירחיקו עד מצפה רמון, אלא אם יש שם פסטיבל חדי-קרן (שזה משהו שהם אולי ישקלו עבור הילדה).
• קפה בבוקר או ארוחת צהריים באמצע השבוע בדרך כלל יהיו יותר פנויים למפגשים מאשר סופ״שים בערב.
• בבקשה אל תביאו מתנות, פשוט אין להם מקום בשבילן במזוודות.

יש לכם עוד טיפים להוסיף? כתבו בתגובות.