#2 ברוכים הבאים לארץ ה״אין דאגות״
לפני שעברנו לגור כאן, ניסיתי לדבר עם אנשים שעשו את זה לפנינו ולבקש מהם טיפים להתחלת חיים חדשים במקום אחר. הדבר היחיד שהם אמרו היה "קחו לכם זמן להסתגל".
ברוכים הבאים לארץ ה"אין דאגות"
נחתנו בפרת' בליל ה-26 בינואר 2020, החמצנו את הזיקוקים של אוסטרליה-דיי (יום אוסטרליה) רק בכמה שעות. בדלפק השכרת הרכב כבר התחלנו להרגיש את האווירה המיוחדת של המקום הזה: רגועה, סבלנית, אף אחד לא ממהר.
רגע לפני שהגענו למלון כמעט הרגנו את עצמנו ברמזור כי מסתבר שכשיש עיגול ירוק (ולא חץ) כשפונים ימינה ברמזור גם לצד השני יש אור ירוק, אז צריך לתת זכות קדימה למי שבא ממול. זה אף פעם לא היה עובד בישראל... כשסוף סוף הגענו למלון הגברת בקבלה ראתה את אופיר, יצאה לשחק איתה וסיפרה לנו על ארבעת הילדים שלה. היינו בהלם תרבות.
למחרת הייתי הראשונה להתעורר. התלבשתי והלכתי לשתות קפה בלובי, השארתי את תום ואופיר ישנים. זו הייתה הפעם הראשונה מאז שאופיר נולדה שהצלחתי לשתות קפה לבד בחוץ, והפעם הראשונה שבאמת עזבתי אותה בבוקר. זו הייתה הרגשה משחררת. שניהם התעוררו כמה דקות אחרי שחזרתי עם חיוך גדול על הפנים. לא יכולתי לחכות להתחיל לחקור את המקום הזה!
היה חם מדי בחוץ והשמש שרפה לנו את העור, אז הלכנו לחנות נוחות מקומית לקנות קרם הגנה וכמה מצרכים. המוכר היה לבנוני והתחלנו לדבר על המזרח התיכון ואיך זה לחיות בפרת' עכשיו. אפילו המנקה במלון דיברה איתי על ארץ המוצא שלה - אינדונזיה ואמרה לי איפה אני יכולה למצוא את הסופר הכי קרוב, אחרי שאמרה לי ״וולוורת׳״ או ״ווליס״ כמה פעמים ולא הבנתי מה היא רוצה ממני, פשוט אמרתי ״תודה״.
הדבר הכי מדהים שהבנו על המדינה הזאת זה שאנשים חופשיים להיות מי שהם רוצים. לא משנה מאיפה אתה בא ובאיזה דת גדלת. כל מה שחשוב זה לשים קרם הגנה, ולהגיד "נו ווריס" על הכל.
תגיות: שפה ותרבות