#49 מה הוא ה״פורים״ האוסטרלי? הצצה לתרבות התחפושות המקומית

שבוע הספר בארץ הוא אירוע מכונן - עבור ההורים: זו הזדמנות לגרור את הילדים לדוכן בקניון ולנצל את הספרים במבצע - אולי החוויה הזאת תעודד אותם לקרוא יותר, להכנס לעולם של דימיון במקום להיות במסכים כל היום. בתור ילדה אני זוכרת את שבוע הספר כמשהו ״אגבי״ ולא כיפי במיוחד, למרות המאמצים להפוך אותו לכזה עם הנחות ענק על ספרים. אבל פה באוסטרליה, הילדים רק מחכים לשבוע הספר - זו חגיגת התחפושות המקומית.

חגיגה של ספרים

באותו יום מתנהל הפנינג ענק בבית הספר אליו מוזמנים כל ההורים, הסבים והסבתות לצפות במצעד התחפושות, לקנות לילדים שלהם ספרים במבצע ולשמוע הקראה של סיפור חביב שנבחר על ידי אחד המורים המחופשים לקפטן תחתונים. לאחר מכן בכיתות הילדים זוכים להשוויץ בהתקדמות שלהם במשך השנה ולבלות עם סבא או סבתא בהקראת סיפורים אהובים. למי שאין סבא או סבתא באזור- מוזמן להביא חבר או חברה של המשפחה במקום.

דווקא פה, בממלכת הפרסים, אין תחרות תחפושות, רק מצעד קטנטן וצנוע לפי כיתות. את אלו שבוחרים לא להתחפש כולם מקבלים באהבה - לא רוצה? לא צריך. אין לך תחפושת? המורה תמיד מחזיקה קופסת תחפושות בכיתה ואפשר לבחור אחת משם. בארץ אם אתה לא מתחפש בפורים אתה מוזר, אאוטסיידר, לא ברור מה עובר לך בראש - ופה - ואללה - אתה ילד, ואתה זה שצריך להנות מזה.

תרבות ההתחפשות

התחפושות פה הן סוג של תרבות בפני עצמה. ילדים מגיעים לפעמים לגן מחופשים סתם - ואין שום ביקורת, הגננות סבבה עם זה, ההורים סבבה עם זה וזה רק מעודד את שאר הילדים להפוך את היום ליום תחפושות מאולתר, ולפני שאתה אומר ״ג׳ק״ כל הגן כבר מחופש עם התלבושות של הגן שנמצאות שם תמיד. 

יש משהו די משחרר בזה שהחגים בבית הספר לא דתיים. אפילו פסחא וחג המולד נחגגים כל אחד בחופשות מבית הספר, כך שבית הספר עצמו - אם הוא בית ספר ממשלתי - לא מציין אותם בצורה ברורה, ולא כופה על אף אחד לחגוג חג שלא שייך למסורות שלו, להפך - תמיד שואלים ומתעניינים בחגים ובמסורות של ילדים מתרבויות אחרות בכיתה ומבקשים להביא מאכלים ופעילויות שקשורות לחגים שהילד חוגג כדי להעשיר את הידע של הילדים האחרים. כך קרה ששלחתי עם אופיר תפוח בדבש בראש השנה, והייתה כוונה גם לאפור אזני המן בפורים - מה שנשאר ככוונה, אבל עוד יקרה בעתיד.

תעלול או התעללות?

אם שבוע הספר הוא החג התמים והיצירתי, האלווין הוא בדיוק ההפך. הרבה ישראלים, ביניהם אני, חשבתי שנים ש״האלווין״ זה הפורים הגלותי, אבל עם השנים הבנתי שאין שום קשר בין פורים לחג הזומבים. נכון, בשניהם אתה מעמיד פנים שאתה מישהו אחר אבל בפורים חוגגים את השמחה, החיים וזה חג שכל כולו כיף וצהלולים, בעוד האלווין הוא חג פגאני שמציין את המוות, השדים והרוחות שאומץ גם על ידי הקתולים בתור ״ליל כל הקדושים״. נוצרים שהם לא קתולים מתכחשים לחג הזה ובזים לו, בעוד התרבות האוסטרלית עשתה לו ״אמריקניזציה״ ובכל פרבר כמעט תוכלו למצוא את הרחוב שבו מתנהל ה״תעלול או ממתק״ המקומי. אז לפני שאתם קונים או שוכרים בית ברחוב מסוים באוסטרלי - תבדקו טוב אם הרחוב הוא במקרה ״רחוב האלווין״ שיאלץ אתכם לקשט את הבית בקורי עכביש ודלעות ב-31 באוקטובר.

להתהלך ברחוב בהאלווין, בין כל הזומבים המדממים והמסיכות המפחידות לא היה כזה תענוג ב-31 באוקטובר 2023. הרגשתי כאילו אני בתוך סיוט מהלך, שאחרים ברחוב לא מודעים אליו בכלל. אולי אני פריבילגית, חיה לי באוסטרליה ולא מבינה את הפחד האמיתי שחוו הקיבוצים והחוגגים ב-7 לאוקטובר באותה שנה, אבל בארץ כולם מבינים אותך וחוששים יחד. חוסר ההבנה וה״ניתוק״ שחווים פה מהחיים האמיתיים יוצר דיסוננס לא נורמלי בין מה שקורה בחוץ - הפנינג, חלוקת ממתקים מוגזמת ומאות אנשים ברחוב, למה שקורה בפנים - החשש האמיתי שמישהו מתחת למסיכות האלה הולך לפגוע בנו, שהדם הזה אמיתי, שכל הסצינה הזאת אמיתית.

מסקנות של אמא דחיינית

האלווין זה לא החג שלי, והאמת שגם פורים לא, את שבוע הספר אני דווקא מחבבת - כי שילבו פה דימיון וספרים ויש מטרה ליום הזה - לגרום לילדים לאהוב ספרים. אני חושבת שהמטרה נעלה, והדרך שבה בוחרים לעשות את זה פה - ראויה להערכה. לראות את רמת ההשקעה בתחפושות בבית הספר עושה לי איזשהו חשק כן להיות האמא המשקיעה לפעמים, לגזור ולתפור, להדביק ולסרק וליצור את התחפושת המושלמת - במיוחד כשכל ההורים עומדים במעגל ומסתכלים על יצירות המופת, אבל אז מגיע היום, ובעוד האימהות האוסטרליות כבר מכינות את התחפושות שנה מראש, אני נזכרת שלא התכוננתי מספיק, וחושבת לעצמי ש״שנה הבאה״ אהיה מוכנה יותר.