#28 להפוך לאוסטרלים באמצע החיים: על חוויית קבלת האזרחות אחרי 6 שנים

״ביום חמישי אבא ואני נבוא לקחת אותך מוקדם מבית הספר וניסע לטקס קבלת אזרחות״ סיפרתי לאופיר בארוחת ערב.

״מה זה אומר?״ היא שאלה, שאלה לגיטימית לגמרי.

״זה אומר שאנחנו נוכל לקבל דרכון אוסטרלי ואז… לטוס לבאלי!״ אמרתי לה בהתרגשות. איך עוד אפשר להסביר לילדה בת 6 מה זה אומר שתהיה לה מעכשיו אזרחות אוסטרלית? שתהיה לה עוד אפשרות ללימודים ומגורים מחוץ לישראל כשתהיה גדולה, בלי להוציא את כל החסכונות שלה? שאנחנו יכולים להישאר באוסטרליה כמה שנרצה, ואפילו לחזור לגור בארץ בלי שיקחו לנו את האפשרות לחזור לפה מתי שנרצה? מבחינתה היא כבר מזמן אוסטרלית, ואף אחד לא יוכל לקחת לה את זה. 

אבל ברגע שאמרתי ״באלי״ העיניים שלה נפתחו כאילו היא התבשרה כרגע שנגור במפעל שוקולד, והיא התחילה לרקוד בהתלהבות. נו טוב, ידעתי על איזו נקודה ללחוץ.

למחרת בבוקר, היא תירגמה את מה שסיפרתי לה לאנגלית וסיפרה למורה שלה ולכל האמהות שהיא נתקלה בהן שאנחנו הולכים לקנות כרטיסים אוסטרליים ולטוס לבאלי - היא תירגמה בתרגום חופשי את מה שאמרתי לאנגלית. 

בחמישי עבדנו חצי יום, התלבשנו, התארגנו, לקחנו בגדים יפים לילדים ויצאנו להביא אותם מהמסגרות. במייל שקיבלנו מהמועצה המקומית, שמארחת את הטקס, הומלץ להביא את הילדים בשביל החוויה, למרות שהם לא מחויבים להיות בטקס. היה 37 מעלות בחוץ, וגיא בדיוק סיים ארוחת צהריים אחרי משחק בחצר, כל החול היה דבוק אליו לפרצוף, והנעליים - דווקא היום - נרטבו לו ממשחקי מים. לא נורא, זה רק המעמד הכי חשוב שנהיה בו אי פעם בתור משפחה.

טקס האזרחות נעשה בכל מועצה מקומית בנפרד. אנחנו שייכים ל-City of Bayswater.

המקום היה מדוגם כבר מבחוץ. שילוט ל״חניה של טקס האזרחות״ הוביל אותנו למתחם דשא גדול שלא היה חסר בו מקום. הגענו בדיוק באותו זמן שאיילת הגיעה. איילת היא הסבתא המאמצת שלנו פה בפרת׳, גדלה עם אבא שלי בקיבוץ ועברה לפה לפני 40 שנה עם בן זוג אוסטרלי, בטח אכתוב עליה פוסט שלם מתישהו בקרוב (אם היא תאשר לי). כל משפחה רשאית להזמין עוד אדם אחד לטקס, אז הזמנו אותה, זה No brainer (בלי שאלה בכלל).a

נכנסנו לתוך המתחם, ואני רואה את אליעז צועד לכיווני עם השרשרת המסורתית שעונדים ראשי עיר בזמן טקסים רשמיים. זו הפעם השניה תוך כמה חודשים שאני רואה אותו עונד אותה. אליעז (אלי פיטרסן-פיק) הוא סגן ראש העיר וממלא מקום ראש העיר בטקס הנוכחי. שכחתי להודיע לו בכלל שאנחנו מגיעים, ולא ידעתי שהוא מעביר את הטקס, אז זו הייתה הפתעה לכולם. אלי ומשפחתו היו על הטיסה הראשונה שלנו מישראל לפרת׳ ב-2020, אז יצא שהוא הישראלי הראשון שפגשנו כשעברנו לפה, ומאז דרכינו נפגשות בכל מיני אירועי מועצה וחגים. הטקס הזה פתאום הרגיש כמו סגירת מעגל מטורפת.

איך בכלל נהיים אזרחים אוסטרלים?

יש כל כך הרבה אפשרויות ביבשת הענקית הזאת למי שרוצה להגיע לפה, לעבוד, לחיות ואולי גם להצליח להישאר. פעם היה יותר קל מהיום לקבל אזרחות, וזה הולך ונהיה יותר ויותר קשה עם החוקים שמשתנים כל הזמן.

המסלול שלנו היה כזה:

1. ויזת סטודנט - תום נרשם ללימודי תואר שני בפיזיותרפיה עם התמחות בספורט באוניברסיטת קרטין (Curtin) - מסלול של שנה בלי תזה. 
2. ויזת ספונסרשיפ - לאחר סיום הלימודים, תום מצא עבודה שעשתה לו ספונסרשיפ בתור פיזיותרפיסט במשך שנתיים, בזמן הזה הוא רשום כמי שצריך ״פיקוח״ בעבודה כי הוא עוד לא רשום כפיזיותרפיסט מן המניין. בשביל שזה יקרה הוא צריך: או להציג מיליון מסמכים שיאשרו שהוא עומד בסטנדרטים האוסטרלים של הפיזיותרפיסטים שיוצאים מתואר ראשון - מה שעל גבול הבלתי אפשרי, או לעבור סדרה של מבחנים - תיאורטיים (אונליין) ומעשיים (במלבורן) - שאף ישראלי עוד לא עבר, נכון לאז.
3. ויזת גישור (Bridging) - חודשים של לימודים למבחן עם מנטורית, עשרות רשימות אינסופיות, יצירת טמפלטים שבעתיד עוד ישמשו אותו לקורס שיצר, ומפגשים מעשיים עם שותפה למבחנים - יכולת המשחק הפנומנלית שהפגנתי עיצבנה את תום והוא העדיף להדיח אותי מהמעמד ולקחת מישהי שהיא לא רק שחקנית אלא אשכרה פיזיותרפיסטית - הובילו אותו לבסוף לעבור את המבחנים בגבורה. זה כלל שתי נסיעות למלבורן, אחת בה עבר שני מבחנים מעשיים מתוך שלוש, ואחת אחרי שנכשל במבחן השלישי והיחיד שחשב שאין סיכוי שהוא לא יעבור. הנסיעה השניה הייתה גורלית ביותר: אם הוא נכשל, הוא צריך לעשות הכל מהתחלה. ובמקרה כזה - אנחנו חוזרים לארץ, כי זה יקר ומתיש ולא נעבור את כל הסרט הזה שוב. לא מלחיץ בכלל. הוא עבר. אחרי שנרשם ב- (AHPRA (Australian Health Practitioner Regulation Agency כפיזיותרפיסט מן המניין, הגשנו בקשה לתושבות קבע (PR). בשלב הזה אתה אוטומטית מקבל ויזת גישור ונכנס למאגר של בעלי אותו מקצוע שמחכים להזמנה של הממשלה. בשביל לקדם את עצמך ברשימה אתה ומשפחתך צריכים לקבל כמה שיותר נקודות. הנקודות נמדדות לפי: גיל, השכלה, ניסיון תעסוקתי, ורמת אנגלית של שני בני הזוג. על ויזה כזו אתה כבר מקבל ביטוח בריאות ציבורי סוף סוף - מה שמאוד עזר לנו בתיזמון מושלם עם כל הסיפור של גיא.
4. תושבות קבע (PR) - ברגע שקיבלת ויזת תושב, הכל נהיה יותר זול! טוב, לא הכל, אבל כל מה שקשור ל- Centrelink שזה כמו ביטוח לאומי פה, רק בלי העניין של הביטוח. Centrelink נותן הנחה משמעותית בגנים וצהרונים, נותן הטבות למשפחות בהתאם להכנסה, נותן דמי אבטלה, חופשת לידה וכו׳. הכל תחת קורת גג אחת. פתאום לא היינו צריכים לשלם מחיר מלא לגן. פתאום התחלנו לחסוך $15,000 בשנה!!!
5. אזרחות - אחרי 4 שנים עם ויזה חוקית (כדאי לציין) שמתוכן 12 חודשים עם תושבות קבע, אפשר להגיש בקשה לאזרחות. האמת? שחוץ מלמלא שוב שאלון באורך הגלות, ולתת להם פרטים על כל התנסות קטנה שהייתה לך בחיים, זה החלק הקל של כל התהליך כי כל האישורים כבר מאחוריך. לאחר מילוי השאלון מזמינים אותך למבחן אזרחות. מבחן של שעה שיוצאים ממנו תוך שלוש דקות. הוא בודק אותך בעיקר על התנהגות במדינה דמוקרטית מערבית, על היחס לנשים, הצמח הלאומי (Golden Wattle, על פיו הצבעים של אוסטרליה - צהוב וירוק) ועל איפה נמצאים מקומות מפורסמים באוסטרליה. למי שעושה את ההכנה אונליין ו/או עם הפודקאסט המומלץ - זה לא קשה.

הטקס עצמו היה קצר וקולע.

גיא נרדם עלי כבר בהתחלה - איזה תזמון מעולה!!! במקום להתרוצץ בכל המקום ולסבול, אנחנו יושבים בכיף שלנו ומקשיבים. בכל טקס רשמי יש מישהו מקהילת האבוריג׳נים שעושה ״וולקאם טו קאנטרי״, מספר על המקום שאבות אבותיו גרו בו, נותן ברכה באבוריג׳נית ומתרגם לאנגלית. הפעם הברכה דיברה על להיות אוסטרלי, על הכללה - Inclusion, הוא ציין כמה אנחנו ברי מזל שאנחנו יכולים לחיות במקום שבו אין לנו טילים מעל הראש ושאנחנו חיים בהרמוניה אחד עם השני. ואללה צודק, חבר. פגעת בול. זו הסיבה שאנחנו פה.

אחרי סרטון קצר על המועצה, חזרה על הצהרת האזרח, ושירת ההמנון (Advance Australia Fair) הצטלמנו קצת, קיבלנו קאפ-קייקס בצבעי זהב וירוק והמשכנו לחגיגה משפחתית בארוחת צהריים ב״הוטל״ מקומי (Inglewood Hotel) שיש בו כמובן - דפי צביעה לילדים שהעסיקו אותם עד שהגיע האוכל. שתיתי יין לארוחת צהריים והרגשתי הכי אוסטרלית שהרגשתי אי פעם.

בסוף היום, לפני שאופיר הלכה לישון היא שאלה אותי:

״אמא, אנחנו עדיין ישראלים?״