#41 מי מהחברים והמשפחה שלכם באמת יבוא לבקר? הנה ארבעה פרופילים של מבקרים שתוכלו לצפות להם.

באחד הבלוגים האחרונים שלו, חן כתב על החברים שלא באים ולא יבואו, ובא לי לקחת אותו ואתכם קצת קדימה בזמן, כי בכל זאת יש לנו ותק של ארבע שנים על חן וגדס, מתוכן השנתיים הראשונות שלנו פה היו בזמן הקורונה, בלי יכולת לצאת או להיכנס למערב אוסטרליה, אז לדעתי הכל עניין של פרספקטיבה.

החברים, האחים, בני הדודים - הם יגיעו. לא כולם, לא בבת אחת ואולי לא בזמן הקרוב - אבל אם נשארים בגלות, גם אם היא רחוקה שנות אור, בסוף אנשים באים לבקר. זה שכרגע הם לא מגיעים זה לא מדד לחוסר איכפתיות, לחוסר זמן או לחוסר כסף, כי את כל אלה אפשר לתעדף, וגם החיים, אותם חן הגדיר כסיבה העיקרית לפעמים נותנים הזדמנויות מפתיעות. מה שבדרך כלל מכריע את הכף זה הסטטוס שהמבקרים נמצאים בו ברגע נתון.

איגדתי לכם את הפרופילים של המבקרים השונים כדי שיהיה לכם קל להתכונן לאופי הביקור:

האחות הקטנה שבלימודי עיצוב

האחות הקטנה מכניסה מלא אור הביתה. הילדים עפים על הדודה שבאה לעשות איתם צחוקים, ללמד אותם משחקי ילדות כמו דג מלוח (מי זוכר בכלל שמספרים סיפור בסוף?) ולחבק ולנשק כמו שאף אחד אחר לא עושה (רק אבא ואמא). 

היא מגיעה מלאת אנרגיות, ולקראת סוף הביקור היא תוריד הילוך ותראו עליה את העייפות. אחרי שבוע כבר ימאס לה מלגלות גני משחקים חדשים כל יום והיא תרצה רגע להישאר בבית ולעשות משהו רגוע כי אי אפשר לעמוד בקצב של ילדים בגן לאורך כל כך הרבה זמן.

לקראת סוף הביקור היא תהיה יצירתית ותיצור עם הילדים אלבום פיזי, כמו של פעם, עם תמונות שתדפיסו ב-self service ב-Kmart. כולם יהיו ממש עצובים שהיא צריכה לעזוב ואפילו תציעו לה להישאר אצלכם בתור אופר - אבל היא תעדיף לחזור לסיים את הלימודים שלה. חוצפנית.

הבן דוד המטייל

כמה נוסטלגיה יש בלראות שוב את בן הדוד שהכי קרוב אליכם בגיל אחרי שנים שלא התראיתם, ועוד עם חברה חדשה שאפילו האחים שלו עוד לא הכירו. כבר דובר על הטיול הזה שנים רבות, אבל רק עכשיו נוצרה הסיטואציה המתאימה והסטטוס המתאים של ״בין עבודות״. מהתחלה הם לא רוצים להטריד אתכם, ומרגישים קצת לא נעים להפריע לשגרת החיים, אבל אתם רק מתים שיבואו להתפנק אצלכם לפני שהם יוצאים לדרך ומנקרים לכם את העיניים עם הסטורי באינסטוש של כל הנופים המדהימים של אוסטרליה.

אתם מפנים להם חדר וגורמים להם לעבוד קצת בשביל לסדר לעצמם מקום נוח (כי הם הגיעו באמצע יום עבודה, ולא הספקתם לארגן כלום) מבשלים להם ארוחת שישי וגורמים להם להרגיש בבית. ולמרות שאתם מפצירים בהם לאכול כל מה שהם רוצים מהמקרר, אתם עדיין נתקלים בחיקויים של ״מנה חמה״ שהם קנו בסופר כדי חס וחלילה לא להשאיר עקבות. 

בערבים הם משחקים עם הילדים, קוראים להם סיפורים, וזה מרגיש טבעי וביתי לכולם. הם מנסים להשיג רכב לטיולים הכי מהר שהם יכולים למרות שכבר אמרתם להם עשרות פעמים שיקחו את הזמן, שלא יתפשרו, ושהם ממש מוזמנים להישאר עוד, אבל הם בלחץ לצאת לקרוע את אוסטרליה. 

כשהם עוזבים, אתם יודעים שזו רק פרידה זמנית - כי הם עוד יעברו אצלכם גם בדרך חזרה, ואולי, ממש אולי - הם יתאהבו באוסטרליה וימצאו את הדרך להישאר. 

חבר הילדות שמגיע עם המשפחה

איזה ביקור זה הולך להיות! מפנים חדר בבית, ואולי פותחים עוד מזרון מתנפח - והבית הופך לקומונה ומכפיל את כמות הילדים והמבוגרים בו בן לילה! בן הזוג בעננים כי אח שלו לא מאותם הורים הגיע והטרללת מתחילה. תכננו מראש מתי אתם לוקחים חופש מהעבודה לכמה ימים לפחות, כי נכון שיש להם רכב משלהם ותכניות גם לטייל בלעדיכם, אבל בסופו של דבר הם באו להיות איתכם ועם הילדים, כי לא ראו אתכם כבר יותר מדי זמן. 

תתכוננו לבונדינג מטורף של הילדים שלכם שפתאום יש להם סליפ-אובר של יותר משבוע, תתכוננו לרומנטיקה מול השקיעה - לא שלכם כבני זוג, אלא של בן הזוג עם חבר הילדות, ולגעגועים (שלהם) לתקופה שבה הילדים שלכם גדלו ביחד (בפנטזיות שלהם). 

תתכוננו לחנך עוד ילדים שהם לא שלכם, יהיה בלתי נמנע להשתתף באחריות החינוך כשהם תחת קורת הגג שלכם, ותתכוננו לשחרר מלא, ולתת לילדים שלכם ושלהם להתפנק ברמה כזו שעוד לא חוויתם - כי חיים רק פעם אחת, ואת הביקור הזה - לא משנה בני כמה הם - הם לא ישכחו, וגם אתם לא.

הסבתא שמגיעה כל שנה

אין על הביקור של הסבתא. היא כבר עברה את השלב של לדאוג לילדים קטנים, היא זוכרת מה זה להיות אמא צעירה, ובגלל שאתם לא מקבלים ממנה עזרה בשוטף - היא באה לתת עבודה: לבשל את המטעמים שהתגעגעתם אליהם עם המצרכים המקומיים (זה אף פעם לא יוצא בול), לנקות, לשטוף כלים, לקפל כביסה, לעבוד בגינה (חלקן) להיות עם הנכדים ולפנק את הילדים הגדולים. העזרה הזאת אחרי שחודשים זה רק שניכם, בלי בייביסיטר ועבודה מסביב לשעון, זה משב רוח רענן. פתאום אתם נזכרים אחד בשניה, מגלים קמטים חדשים בפנים של בן הזוג ולא מרגישים את הלחץ לעשות קניות כל שלושה ימים ולבשל כל הזמן (למה האוכל לא יכול פשוט להכין את עצמו?!).

האמת שאנחנו זכינו, וגם הילדים - כי יש לנו עוד סבתא. שלישית. סבתא מאמצת שנמצאת פה כל שבוע והילדים רק מחכים שהיא תבוא. אמנם זה לא ביקור אינטנסיבי כמו הסבתות מישראל, אבל היא מעסיקה את הילדים בזמן שאנחנו מכינים ארוחת ערב, דואגת שלא יהיו לנו כלים בכיור, ושגיא יתקלח בכיף, ולא נחה לרגע כשאנחנו מארחים ימי הולדת. באמת שאין לי ציפיות - זה פשוט קורה. מה אתם אומרים על הקונספט? שווה לא?

אל תאמרו נואש, הביקורים מגיעים. 

והם אינטנסיביים וכיפים ברמות, כי מתי פעם אחרונה יצא לכם לישון עם אחותכם, גיסתכם או בן דודכם באותו בית? שלא לדבר על חברי ילדות והילדים שלהם? אני ממליצה לכל אחד מהאחים (כחכוח קל), בני הדודים והחברים הקרובים (בדגש על קרובים) לשקול בחיוב לנסוע לבקר את האהובים שלהם בחו״ל, זו חוויה שלא חווים בארץ, גם אם אי פעם תגורו קרוב אחד לשניה.

את הפוסט בשבוע הבא אני אקדיש למקומות בפרת׳ ששווה לקחת את המבקרים שלכם אליהם (אולי זה יעשה להם חשק לבוא).