#45 קופה ראשית: הגרסה האוסטרלית (על סבלנות, רוגע והכלה קולקטיבית)

הנה משהו שאתם לא יודעים עלי - אני שונאת קניות.

כל סוג של קניות, בין אם זה בגדים, אוכל, או רהיטים לבית. למרות שאת איקאה וקיי מארט אני מאוד אוהבת - לרוב תראו אותי יוצאת משם בדיוק עם הדבר שלשמו באתי וטו לא. היכולת הזאת לא לקנות כלום ליוותה אותי מילדות, ועד היום כנראה תמצאו מטבעות של עשרה שקלים בקופה בבית של אמא בישראל. בקיצור: הגנים התימנים שולטים.

זאת אחת הסיבות שבגללה אני מאפשרת, ואף מעדיפה להעביר את מלאכת הקניות לתום. מאז הטיול שלנו באירופה הבנתי כמה הוא אוהב סופרים (ע״ע ה״מרקטור״ בסלובניה) - ומבחינתי זו עילה לשחרור המטלה מעלי. כל ביקור שלי בסופר בהתחלה היה אורך שעות ומסתכם בתיסכול נוראי כי לא מצאתי שום דבר במעבר ההגיוני - העדשים בכלל באזור של המרק (למה יש אזור של מרק בכלל?) הפסטות, האיטריות והאורז באזור של ה״אינטרנשיונל״, יחד עם הנאצ׳וס ורוטב הסלסה, הגבינות מחולקות לשלושה חלקים שונים: מבחר גבינות מיוחדות, יוגורטים בנפרד וגבינות ״רגילות״ בקצה יחד עם החמאה - ובאמצע יש מקררים של ביצים, מיצים, מאפים ופירות וירקות קפואים.

את המקטע הטבעוני (טופו ודומיו) מזיזים בכל סופר למקום אחר - כך שגם אם זו אותה רשת, לך תמצא איפה ה״שירה״ שלהם החליטה לשים אותו.

אבל יש משהו בסופרים פה שברגע שאתה קולט את ההיררכיה הלא הגיונית הזאת, אתה מתחיל להנות מהחוויה, מתחיל להשוות מחירים פר-יחידה, ומחליט אם כדאי לקנות את הירקות פה או ללכת ל-Fresh produce ממול או ל-Benara Fresh או למרקט ביום שבת, או אולי בכלל שווה להזמין ביצים וירקות טריים מהחווה המשפחתית שהמליצה לך עליה אחת האימהות בבית הספר.

מומחיות אריזה

בדרך כלל תראו אותי הולכת לתשלום העצמאי, מעבירה לבד את המוצרים שקניתי ואורזת תוך כדי. היום זה כבר לוקח לי פחות זמן והמערכת כבר יותר משוכללת ומזהה את הפירות והירקות לבד, רק צריך לאשר לה אם מדובר במלפפונים לבנונים (מלפפונים רגילים של המזרח התיכון - אלה עם הטעם) או בקישואים. אני כבר יודעת שאם השקית קצת גולשת לי מהמשקל, זו עילה לקריאה לאחראית, שצריכה להעביר את הכרטיס שלה - שלוש פסילות ואת מסומנת אצלה כטמבלית.

מדי פעם בקניות גדולות יוצא לי ללכת לקופאית שמפטפטת עם הלקוח שלפני, שואלת אותו על היום יום בחיוך ואורזת לו את המוצרים במומחיות שאין כדוגמתה - נשבעת שהם עוברים פה טריינינג באריזה, אחרת איך תסבירו איך הכל מסודר טיפ-טופ בתוך השקית ובדיוק במשקל הנכון, בעוד שכשאני אורזת לבד - כל המוצרים הכבדים מוצאים את עצמם באותה שקית שנקרעת תוך כדי הליכה מהאוטו הביתה.

ואז מגיע תורי. אני מעבירה לה את השקיות הרב פעמיות שלי לאריזה, אחרת כל שקית עולה 50 סנט.

״How are you love?״

אני מכירה את זה מאשתו האוסטרלית דוד שלי (ז״ל) ותמיד חשבתי ש״לאב״ זה כינוי חיבה בשביל האהובים שלה, אבל כשהגעתי לפה הבנתי שזו פשוט צורת דיבור.

Any Flybuys today? (יש לך כרטיס מועדון?)

Today… 

Today…

למה רק היום? 

How can I help you today? (איך אפשר לעזור לך היום?)

What are you after today? (מה אתה מחפש היום?)

זה שם עלייך לחץ מאוד גדול - כי את מרגישה שאת חייבת לחזור מחר, ואולי בכלל הם פגשו אותך כבר כששכחת את הפלייבייז, והם זוכרים לך את זה אבל את לא זוכרת אותם? ולמה הם כאלה נחמדים? מה זו האדיבות הזו, והחיוך הזה? וההתעניינות בשלומי פתאום באמצע הסופר? מתחילים לדבר על המבטא שלי, מאיפה אני, ואיך הקופאית רוצה לבקר בישראל, וכל זה תוך כדי שהיא אורזת במומחיות רבה - ובעמידה כמובן - את כל העגלה שלי.

״Have a beautiful day love״

היא מסכמת, ואני יוצאת בחיוך מהסופר עם העגלה הארוזה למשעי ו״עין הנמר״ מתנגן לי בראש. צלחתי את זה כמו גדולה.

סליחה, אני סיימתי משמרת

באופן נדיר ביותר, יצא לי לעמוד בתור לקופה שהייתה היחידה שפתוחה באותו רגע. כנראה שהמחדל הזה קרה ביום ובשעה מאוד מוזרים ולא אופייניים, אחרת אין שום סיבה שדבר כזה יקרה - תור בסופר? הגזמנו. הדבר היותר מפתיע הוא דווקא לא התור, כי היי - קורה, אלא דווקא התגובה של האנשים מסביב. 

דמיינו את הסיטואציה: 4 אנשים עומדים עם עגלות מלאות בתור לקופה אחת פתוחה בסופר (כן, ארבעה אנשים זה תור). עוברת עובדת של הסופר ואני שואלת אותה האם מתכוונים לפתוח עוד קופה והיא עונה: ״אני מצטערת, בדיוק סיימתי לעבוד, אני אשאל פה רגע״ - והולכת. מסביב עובדים של הסופר מתעסקים כל אחד בשלו ובתור של העגלות - לא רק שאף אחד לא מקטר, אלא כולם צוחקים על הסיטואציה - זאת שלפני מעירה איזו הערה מצחיקה, אני עונה לה עם חיוך, הקופאית היחידה מתלוצצת עם הקונה שהיא בדיוק אורזת לה במומחיות את הירקות וכולם נשארים רגועים. יש להם זמן, הם לא רצים לשום מקום, אף אחד לא רודף אחריהם.

קול נעים ברמקול מבקש מקופאית נוספת להגיע לקופות וכעבור 10 דקות מגיעה קופאית נוספת ועוזרת לשרת את התור שבינתיים הלך וגדל, ״את היית לפני״ אומרת לי אישה מבוגרת שנותנת לי להגיע לקופה החדשה לפניה ״לא לא, זה בסדר״ אני עונה ״תיכנסי לפני״ - גם אני כבר לא רצה לשום מקום. עוד דקה לפה, עוד דקה לשם - מה זה משנה כבר? נו ווריס מייט.

מ.ש.ל

היום אני והסופר חברים קצת יותר טובים, לפי התמונה והפלייבייז כבר הבנתם איזו גלולה אני לוקחת. אני כבר לא מבלה שם שעות בתיסכול, ואם אני לא מוצאת משהו אני שואלת את אחד העובדים החרוצים שיודעים להגיד לי בדיוק באיזה מעבר נמצאים פירורי הלחם. אני כבר יודעת אילו מוצרים עדיף לי לקנות בחנות ירקות ממול, ושאין להשיג שום קלוף, יוגורט עיזים או עדשים שחורות בסופרים הגדולים באוסטרליה. צריך לבקר בעוד כמה מקומות כדי להשלים קניה. אבל אל דאגה, יש זמן להכל. All Good.

אל תשכחו לקחת את המוצרים שלכם.

יש לכם רעיון לנושא שעוד לא כתבנו עליו?

כתבו לנו!