בלוג 62: איך סוס אחד עוצר יבשת?
למה מדינה שלמה עוצרת בשביל מרוץ סוסים? הצצה אל תרבות ההימורים המנורמלת באוסטרליה – מהגרלות בשר בפאבים ומכונות המזל (Pokies), דרך מפעל הפיס של מערב אוסטרליה, ועד הפרדוקס של פרסומות ההימורים לילדים. וגם: וידוי קטן על ההימור הכי גדול ומסוכן בחיים שלי (רמז: הוא לא קרה בקזינו, אלא בנתב"ג).
ביום שלישי הראשון של נובמבר, בשעה 12:00 בצהריים לפי שעון פרת', קורה באוסטרליה משהו שאין לו שום הסבר הגיוני. המדינה עוצרת. משרדים מפסיקים לעבוד, בתי ספר מדליקים טלוויזיה, אנשים רציניים עם משכנתא עומדים מול מסך עם כוס שמפניה ביד, ובמשך שלוש דקות ועשרים שניות כולם צורחים על סוסים. קוראים לזה ה-Melbourne Cup, ויש לו גם כינוי רשמי: The race that stops a nation. וזה לא סלוגן, זה תיאור. במלבורן זה אפילו יום שבתון. יום שבתון. בשביל סוס. השנה, אגב, ניצח סוס בשם Point Of Law, שהיה פעם בבעלות המלך צ'ארלס. כן, אותו אחד. האיש לא מפספס אף חגיגה ביבשת הזו. והרגע הזה הוא שער כניסה מצוין להבין משהו על אוסטרליה, שלא מופיע באף חוברת של משרד התיירות: האנשים הכי רגועים בעולם מוכנים לשים 20 דולר כמעט על כל דבר שזז.
פרק 1: Have a punt (או: הגרלה על מגש בשר)
בואו נתחיל מהצד החמוד, כי יש כזה. ביום של ה-Melbourne Cup, כמעט בכל מקום עבודה עושים Sweep: כל אחד שם כמה דולרים, מושך מכובע פתק עם שם של סוס, ובמשך שלוש דקות מעודד בהתלהבות חיה שלא ידע על קיומה עד לפני רבע שעה. נשים מגיעות עם Fascinator (כובע נוצות קטן שנראה כמו ציפור שהתרסקה על הראש באלגנטיות), וארוחת הצהריים מתחילה ב-11 ונגמרת מתישהו (אם היה Sweep אצלכם במשרד השנה, פה המקום לספר איזה סוס יצא לכם). וזה לא נגמר בסוסים. בעונת הפוטי יש Footy Tipping, טופס ניחושים שבועי שרץ בהרבה משרדים, ושלפי כל האגדות תמיד מנצחת בו מי שהכי פחות מבינה בספורט ובוחרת לפי צבע החולצות. בפאבים יש Meat Raffle, הגרלת בשר: אתה קונה כרטיס בשני דולר, ואם יצא המספר שלך, אתה הולך הביתה עם מגש נקניקיות וסטייקים. זה חיש גד, רק שבמקום עשרה שקלים מקבלים אנטריקוט. וב-Anzac Day, ורק בו, מותר לשחק בפאבים Two-up, משחק שבו זורקים שני מטבעות לאוויר ומהמרים על התוצאה, לזכר החיילים ששיחקו בו בשוחות. כלומר, פה אפילו יום הזיכרון מגיע עם הימור קטן (ושוב, אני פה שלוש שנים, מה אני כבר מבין).
פרק 2: מפעל הפיס, הגרסה המערבית
ויש את הלוטו. ופה מחכה לישראלי הפתעה קטנה, כי מתברר שיש לנו קרוב משפחה בצד השני של העולם. למערב אוסטרליה יש את Lotterywest, מפעל הגרלות שהוקם בשנות ה-30, בזמן השפל הגדול, והוא היחיד ביבשת שעדיין שייך למדינה. בשאר המדינות באוסטרליה, הלוטו מופעל על ידי חברה פרטית. פה? הרווחים חוזרים לקהילה: בתי חולים, מועדוני ספורט, עמותות, פסטיבלים. אתה מסתובב בפרת' ורואה את הלוגו שלהם על שלטים בכל מקום, ממגרש המשחקים ועד הפסטיבל השנתי. נשמע מוכר? ברור. זה מפעל הפיס. אותו רעיון בדיוק: אתה מפסיד עשרה שקלים על חיש גד, ובתמורה קמים אשכול פיס, מרכז קהילתי ואולם ספורט עם שלט ענק בכניסה. בשני המקרים מדובר באותו טריק פסיכולוגי: גם אם לא זכית, לא באמת הפסדת. תרמת. אתה לא מהמר, אתה פילנתרופ עם כרטיס גירוד. ההבדל היחיד שמצאתי הוא בחלום. הישראלי שממלא לוטו מדמיין דירה בתל אביב (כלומר, שלושה חדרים, אם הוא זוכה בפרס הראשון). האוסטרלי מדמיין סירה, קרוואן, ופרישה בגיל 45 כדי להקיף את היבשת. כל עם והפנטזיה שלו.
פרק 3: כל מדינה והמכונות שלה
אבל מאחורי כל ה"בקטנה, מייט" הזה מסתתר מספר אחד שקשה לעכל: האוסטרלים הם העם שמפסיד הכי הרבה כסף בהימורים בעולם, ביחס לגודל האוכלוסייה. לפי מכון המחקר Australia Institute, בשנה האחרונה נעלמו ככה בערך 36 מיליארד דולר. מיליארד, ב-מ'. זה יוצא יותר מאלף דולר בשנה על כל אוסטרלי, כולל אלה שעדיין בחיתולים. חלק ענק מזה הולך ל-Pokies, מכונות המזל. ופה צריך להבין משהו על אוסטרליה, שלקח לי זמן לקלוט: זו לא באמת מדינה אחת, אלא שש מדינות וכמה טריטוריות שכל אחת מהן מחליטה לבד על הימורים (וגם על שעון קיץ, על חוקי תנועה ועל רוחב מסילות הרכבת, אבל זה לפוסט אחר). בניו סאות' ויילס, המדינה של סידני, יש עשרות אלפי מכונות, ולפי מה שמקובל לצטט, רק בנבאדה של לאס וגאס יש יותר. הן יושבות שם כמעט בכל פאב ומועדון שכונתי, כולל מועדוני הוותיקים והכדורת. בוויקטוריה ובקווינסלנד התמונה די דומה. ואצלנו? נקודה לזכות המערב הפרוע: מערב אוסטרליה היא המדינה היחידה ביבשת שבה המכונות האלה מותרות במקום אחד בלבד. כן, יש לנו קזינו. קוראים לו Crown, הוא יושב על הנהר ליד אצטדיון אופטוס, עם מלונות, מסעדות ואולם הופעות, וזה המקום היחיד במדינה שבו תמצאו מכונת מזל. בפאב השכונתי פה אין חדר חשוך עם אורות מהבהבים. מקסימום יש ארגז חול לילדים וטלוויזיה שמשדרת קריקט שאף אחד לא מבין מתי הוא נגמר.
פרק 4: הילד שיודע מה זה Multi
ועכשיו לחלק שבאמת מטריד אותי, כאבא. אי אפשר לראות פה ספורט בלי לראות הימורים. הפרסומות רצות לפני המשחק, במחצית ואחריו, היחסים מופיעים על המסך, והפרשנים מדברים על ה-Odds באותה טבעיות שבה מדברים על מזג האוויר. בסוף כל פרסומת, החוק מחייב להוסיף משפט אזהרה, משהו כמו "Chances are you're about to lose". שזה קצת כמו לסיים פרסומת להמבורגר במשפט "כנראה שתתחרט על זה", ולהמשיך למכור אותו בכל זאת. לפי מחקר שפורסם פה, בערך אחד מכל שלושה ילדים ובני נוער באוסטרליה כבר התנסה בהימור כלשהו. וילדים שעוד לא יודעים את לוח הכפל יודעים להסביר מה זה Multi (הימור משולב). לפי הסקרים, רוב גדול מהאוסטרלים רוצה שיאסרו את הפרסומות האלה לגמרי. הממשלה הכריזה השנה על הגבלות, אבל איסור מלא? עדיין לא. וזה הפרדוקס שלא נותן לי מנוחה. זו המדינה שלא נותנת לילד לצאת לחצר בלי כובע רחב שוליים. המדינה ששולחת פקח לבדוק את הגדר של הבריכה. ואותה מדינה בדיוק נותנת לאותו ילד לראות ארבע פרסומות להימורים עד המחצית. למה? כי יש פה הרבה מאוד כסף, והליגות, הערוצים וגם קופת המדינה נהנים ממנו. מסתבר שגם לאמא הכי דאגנית יש חולשה. ולפני שאנחנו מרימים גבה מירושלים: גם אנחנו גדלנו על טופס טוטו בקיוסק, על "ווינר", ועל החלום הקבוע של הלוטו. ההבדל הוא שבישראל אין קזינו, אז מי שבאמת רוצה, עולה על טיסת לואו-קוסט לבורגס או לבטומי. אנחנו לא פתרנו את הבעיה. אנחנו פשוט ייצאנו אותה, כמו העגבניות שרי.
פרק 5: ומה איתי?
אני לא מהמר. וזה לא כי אני צדיק. אני פשוט בן אדם שמרגיש שהוא בנוי להתמכרויות אז מנסה להימנע מהם מראש. המחשבה לשים 50 דולר על סוס שאני לא מכיר אישית קצת מוזרה לי. אבל האמת? כשאני חושב על זה לעוד שנייה, אני קולט שתכלס יצא לי להמר בגדול- כי ההימור הכי גדול שראיתי בחיים שלי לא היה באף קזינו. הוא היה בנתב"ג, בדצמבר 2023. שני אנשים מבוגרים, עם ילד בן שנה וחצי, שמו את כל הז'יטונים שלהם (עבודה, משפחה, חברים, שפה) על עיר אחת בקצה של יבשת בצד השני של העולם, העיר הכי מבודדת שיש, ועוד על ויזה זמנית. בלי יחסי זכייה, בלי אפשרות ל-Cash out, ובלי שום משפט אזהרה בסוף הפרסומת.
סיכום: אז מי פה המהמר?
ההימורים באוסטרליה הם כמו הרבה דברים באוסטרליה: זה מתחיל בחיוך, בכובע נוצות ובשני דולר על מגש בשר, ואצל רוב האנשים זה גם נגמר שם. אבל אצל חלק זה לא נגמר שם, והמספרים האלה יושבים על משפחות אמיתיות. אני מקווה שעד שג'וני יהיה מספיק גדול כדי להבין את הפרסומות, כבר לא יהיה מה להבין. ובינתיים, אנחנו ממשיכים לעקוב אחרי ההימור הפרטי שלנו. שלוש שנים לתוך המירוץ, הסוס שלנו עדיין רץ. הוא לא הכי מהיר, הוא נעצר לפעמים לאכול דשא, ופעם ב-3 חודשים מגיעה סוכנת נדל"ן לבדוק לו את הפרסות. אבל הוא רץ.
עד הפוסט הבא, No worries, all good, too good.
ואם ההימורים כבר מזמן לא כיף, לכם או למישהו קרוב- לא נשארים עם זה לבד!
באוסטרליה: Gambling Help בטלפון 1800 858 858. בישראל: ער"ן בטלפון 1201.
נושאים: שפה ותרבות