#62 הסוד של האוסטרלים ללימוד סבלנות
מה הקטע בקריקט? ולמה כולם לבושים אותו הדבר? בפוסט הזה לא אסביר לכם את החוקים (כי גם אני לא ממש יודעת אותם) אבל כן אספר על חוויית צילום הקריקט הראשונה שלי, לאילו מסקנות הגעתי ולמה זה הולך ומשתנה עכשיו - כשאני רואה כמה הבן שלי נהנה לחבוט כמו מקצוען?
הפעם הראשונה שנחשפתי למשחק קריקט הייתה במכבייה בישראל ב-2022. נסעתי לשם כחלק מצוות המדיה של המשלחת האוסטרלית והתפקיד שלי היה לצלם את כל קבוצות הנוער שהגיעו מאוסטרליה. כשהגיע תור משחק הקריקט לדגמן - ממש התרגשתי. כדי לצלם ספורט חדש צריך להבין את הזוויות, להבין איפה נמצא הכדור ולקרוא כמה צעדים קדימה - במקרה הזה לא ידעתי בכלל איך נראה המגרש ושאלתי את חבריי הצלמים על טיפים לאיך מצלמים קריקט - התגובה הייתה בעיקר - צרצרים. ״אין איך לצלם קריקט״ אחד אמר ״מה שתצלמי יהיה טוב״ אמר השני.
מסתבר שבקריקט לא כזה משנה אם שתי הקבוצות לובשות את אותו הצבע, כי יש תמיד שניים מהקבוצה השניה עם מחבטים שרצים איתם בין שני ה״וויקטים״ (שלושה עמודים קטנים שנמצאים מאחורי החובט) - אממה - כששתי הקבוצות לובשות לבן ואני לא מכירה אף אחד מהשחקנים - הסבירות שאני אצלם את הילדים הלא נכונים ולאף אחד באוסטרליה לא יהיה אכפת מזה - עולה פלאים.
מצאתי בחור גדול, שנראה מבין עניין ושאלתי ״אה… סליחה… מי מהם זה אוסטרליה?״ והסתבר לי שאוסטרליה חובטים עכשיו. כשהקבוצה חובטת יש רק שני שחקנים מהקבוצה הזו על המגרש ורק כשהם נפסלים החובט הבא עולה לחבוט, כך שיכול לעבור נצח עד שיתחלפו השחקנים ועד שכל אחד בקבוצה יקבל תמונה.
סבלנות זה שם המשחק
באיזשהו שלב במהלך המשחק אחד השחקנים של דרום אפריקה נתן חבטה חזקה והכדור עף ופגע מאוד קרוב אלי ואל הבחור הגדול, שהסתבר לי שהוא המאמן של הקבוצה האנגלית. ואז קרה הדבר הכי מוזר שאי פעם ראיתי במשחק ספורט כלשהו: הם התחילו לחפש את הכדור. שני שחקנים נכנסים לשיחים ליד הגדר שמקיפה את האצטדיון בחיפה ומחפשים דקה, מחפשים שתיים, לאט לאט מצטרפים אליהם עוד כמה שחקנים מהקבוצה השניה. החובטים האוסטרלים עומדים בחוסר מעש ואני גם - עומדת שם ומגרדת בראש. בכל משחק אחר בעולם היו נותנים להם כדור חלופי ויאללה להמשיך. אבל לא בקריקט. קריקט זה משחק של סבלנות. או שאולי היה להם רק כדור אחד, זה ההסבר ההגיוני היחיד שמצאתי לזה.
אם חשבתי להישאר עד שיתחלפו הקבוצות ואני אצלם את הקבוצה האוסטרלית חובטת - התכנית שלי השתנתה כשהבנתי שזה הולך לקחת עוד שעה לפחות עד שיפסלו את כל החובטים והקבוצות יתחלפו. סבלנות אמרנו?
הפחד הכי גדול שלי
כבר בגיל שנתיים וחצי גיא כבר ידע להחזיק מחבט קריקט, לדפוק אותו על הקרקע שלוש פעמים ולעמוד עם ברכיים מכופפות ומבט חודר אל עבר מי שזורק אליו את הכדור. הוא מהופנט מכל ספורט שהוא ולומד רק מלצפות בילדים ומבוגרים משחקים. התנועות שלו כבר עכשיו נראות מקצועיות, ונראה שהוא מחבב את המשחק מאוד, במיוחד כשיש לו ״בן דוד״ פה, עילוי קריקט, שנותן לו השראה (עינתי, לא יודעת איך אתם עושים את זה).
אני מתה מפחד להגיע לגיל שבו גיא בעונה הזאת, בין ספטמבר למרץ נמצא כל יום ראשון מוקדם בבוקר על המגרש עם הבגדים הארוכים, הכובע ומגן הביצים - מדי פעם זורק, מדי פעם חובט ובעיקר - מחכה לכדור, מחכה לחברים שלו שיפסלו, מחכה לתורו, מחכה... אולי עד אז תהיה לי יותר סבלנות בשביל זה, ואולי ההורים מהקבוצה יהיו החברים הכי טובים שלי, אבל בתכלס, זה בלתי נמנע. ימי ראשון יהיו בבוקר בגיל הזה יהיו מוקדשים לספורט. בין אם זה קריקט בעונה הזאת או משהו אחר - לא נצליח להתחמק מזה כל עוד אנחנו מגדלים בן חובב ספורט באוסטרליה.
טוב נו, יש כבוד.
שמעו, אחרי שלמדתי קצת את החוקים (איך הם זוכרים כמה נקודות לתת על כל דבר?!), הבנתי כמה דברים על המשחק הזה: קריקט יכול להיות מעניין אם עוקבים אחרי התוצאה ואם בחרתם צד - כמו בכל ספורט. בניגוד לפוטי - שם יש מלחמת עקיצות בין אוהדי הדוקרס (Fremantle Dockers) והאיגלס (West Coast Eagles) והמהגר הטירון צריך לקבל החלטה חורצת גורלות לגבי את מי הוא אוהד - למערב אוסטרליה יש רק קבוצה אחת בליגה האוסטרלית בקריקט: Perth Schorchers - שנחשבת לקבוצה המובילה בתולדות ה- BBL (Big Bash League) עם שיא של חמש אליפויות בליגת הגברים ואליפות אחת לנשים - כבוד!
שם, במשחקים האלו - תראו את כל המשפחה, מהילדים הכי קטנים, עד הסבא של האבא הולכים יחד לבילוי משפחתי של שלושה ימים. בשביל אוהדי הקריקט - המשחקים הארוכים ביותר בטניס העולמי הם בסך הכל ״עוד יום במשרד״, חמש שעות משחק? קטן עליהם.
האמת היא, שלשחק עם גיא בן השלוש וחצי קריקט בפארק זו פעילות נחמדה מאוד. כל פעם שהוא מצליח לחבוט בכדור יש לי לחלוחית בעין, וכל פעם שהוא עושה סיבובי כתף לפני שהוא זורק את הכדור - אני מתה מגאווה על הספורטאי הצעיר שלי. לא באמת אכפת לי מה הוא יבחר לשחק (אחרי שיתנסה בכל סוגי הספורט האפשריים בעולם הזה), אנחנו נגיע עם הכיסאות המתקפלים, נשב עם ההורים האחרים על בירות וסודה קרה מהצידנית ונעודד הכי חזק שאפשר. ועד אז - אני בוודאות אדע את מי אני צריכה לצלם.
נתראה בפוסט הבא…
נושאים: שפה ותרבות