#54 שנה הלכה, שנה באה: יום הולדת לרכבת ומה למדתי מהשנה הזאת
לא להאמין שעברה שנה! חגיגות השנה שלנו גורמות לי לעצור רגע ולהסתכל אחורה על הדרך המטורפת שעברנו. מה שהתחיל כצורך אישי לכתוב על החיים בקצה העולם (פרת', מישהו?), הפך לקהילה חובקת עולם שמלווה אותנו בטוב וברע. בפוסט החדש אני מסכמת שנה של למידה, התפתחות אישית, והשותפות המיוחדת עם חן. יש גם הפתעה ענקית במיוחד בשבילכם!
יש בזה משהו סימבולי בזה שבחרנו להתחדש בבלוג בדיוק לפני שנה, בין ראש השנה ליום כיפור. הרעיון הראשוני היה לפרסם אותו יותר מוקדם - אבל קיבלנו בדרך הרבה החלטות שדחו את ההשקה עד שהיינו מרוצים מהתוצאה. התחלנו את המסע הזה מתוך צורך אישי שלנו - שיהיה משהו כתוב על המקום הנידח הזה שנקרא ״פרת׳״ ו״מערב אוסטרליה״ וידבר על כל מה שלא סיפרו לנו לפני שעשינו את המהלך הזה והעברנו את המשפחות לקצה השני של העולם. עם הזמן גילינו שהצורך הזה הוא של עוד אנשים - ישראלים שרוצים לקרוא על חוויות אמיתיות של מהגרים, על הדברים הטובים והפחות טובים, המצחיקים והעצובים שאנחנו חווים - וגם הם.
הבלוג הזה עלה מעבר לכל הציפיות שלנו והגיע לא רק לאנשים באוסטרליה וישראל - אלא לכל העולם! מצפון אמריקה דרך אירופה ועד למזרח הרחוק - אנחנו מתרגשים כל פעם מחדש לקרוא את התגובות, לראות נרשמים חדשים לניוזלטר, ולקבל קפה מאנשים שאנחנו לא מכירים אישית - זה באמת הקפה הכי טעים שיש (תמונות מצורפות)!
הפרסום עוד לא עלה לנו לראש, ואני דואגת שהוא גם לא יעלה, למרות שכבר מזהים את חן ברחובות ירושלים. המטרה העיקרית תמיד תהיה ליצור, להנות מהיצירה ולהתפתח למחוזות שרק אפשר לחלום עליהם. המטרה המשנית, שגילינו השנה, היא לנתב את היצירה הזאת לעשות טוב בעולם, לשמח, לתת השראה ולעזור לאחרים להרגיש שהם לא לבד.
למדתי המון בשנה האחרונה: על טכנולוגיה, על בינה מלאכותית, אבל בעיקר על חברות ועל שותפות. למדתי לשחרר כשאין סיבה לאחוז, למדתי שיש דרכים אחרות משלי - והן עובדות לא פחות טוב. למדתי להגיד ״כן״ לדברים שעושים לי טוב, או שמרגישים לי נכון ו״לא״ לדברים שגורמים לי להרגיש רע. למדתי - ואני עדיין לומדת - לנהל שיחות קשות כדי לנקות את הרגשות השליליים. למדתי לחלוק - רעיונות, אנשים ורגשות. אמנם אני עדיין בעקומת למידה, אבל לפחות היא במגמה חיובית.
השותפות הזו עם חן הייתה - ועדיין עבורי - חדשה ומאתגרת. עברנו הרבה דברים השנה, כחברים, כשותפים וכל אחד אינדיבידואלית עם המשפחה שלו. בזכות השותפות והחברות הזו אני מצליחה להתמיד בכתיבה (כי אין מצב שהוא מצליח ואני לא), לתמלל את המחשבות שלי בצורה שאנשים אחרים יוכלו להבין, ולעבור מחסומים גבוהים ועבים מאוד, שבעבר אולי הייתי אומרת עליהם ״זה סימן!״ ואז מסתובבת והולכת מסביב - לא משנה כמה הדרך ארוכה.
זאת ההזדמנות שלי להגיד תודה לשותף הטוב בעולם (גם תום יעיד) - חן מור, ולחצי המוצלח יותר שלו - הלא היא ״גדס״ שהיא הרבה יותר מ״סבירה״. בשנה הזאת, המשפחות שלנו חוו עליות ומורדות בחיים, והצלחנו להיות שם אחד בשביל השניה, אחד בשביל השני, ואחת בשביל השניה. הבלוג הזה הוא לא מסע רק של שני אנשים - הוא מסע של שתי משפחות, ולא היינו מצליחים לתחזק את מערכת היחסים הזאת ואת הבלוג הזה בצורה כזאת בלי בני זוג כאלה מדהימים, מכילים ומשוגעים כמונו (טוב, יש משוגעים יותר), אם כבר מדברים - אז תודה ענקית גם לחצי החד יותר שלי - תום (שעוד אשכנע אותו לכתוב משהו בבלוג כי הוא כותב לא רע בכלל), על כל ההכלה והתמיכה שאתה מקבל ממני, אה... נותן לי...
ותודה להורי שהביאוני עד הלום.
מזל טוב לכל נוסעי הרכבת!
עברנו שנה, ואנחנו עדיין פה, ממשיכים לעבור עוד תחנות - ולצמוח ביחד איתכם.
החשיפה הגדולה
כחלק מחגיגות השנה - הקמנו חנות אינטרנטית של חולצות ״מילון אוסטרלי-עברי״. החנות הזאת הוקמה כדי שקודם כל - תצחקו ותצחיקו אחרים, דבר שני - תהיו גאים בשפה שלכם - בעברית, ולא תסתירו אותה בעולם. עברנו מספיק בחיים בשביל להסתיר את הזהות שלנו ואין לנו שום סיבה להצטנע ולא להתגאות במורשת שלנו, גם בחו״ל. השמחה והאהבה ימשיכו להניע אותנו קדימה בעולם הזה. כל ההכנסות ממכירת החולצות ילכו כתרומה ל-Holocaust institute of WA - ולחינוך הדור הצעיר על השפעות הגזענות ושנאת החינם, בתקווה לעתיד טוב יותר במדינה שבחרנו לחיות בה, ובעולם.
(התמונה בכותרת היא כמובן AI, שמעתי שצריך להתריע שלא תחשדו בטעות שאני יצרתי את כל הטוב הזה)
נושאים: הגירה