הגירה
לפני שעברנו לאוסטרליה חיפשנו מישהו שיספר לנו איך זה באמת: לא המדריך הרשמי, אלא החיים עצמם. בנושא הזה נמצא כל מה שכתבנו על המעבר מישראל לפרת׳: ההחלטה והשיחות בבית, ההתארגנות לפני הנסיעה, הנחיתה והשבועות הראשונים, החיפוש אחרי עבודה, ואחרי שש שנים גם האזרחות.
ויש גם את מה שבא אחר כך: הגעגועים למשפחה, הביקורים בארץ, החברים שלא באים, והרגע שבו ״שם״ הופך ל״כאן״. אם אתם שוקלים רילוקיישן או הגירה לאוסטרליה, תתחילו מכאן.
39 פוסטים בנושא הגירה
- #53 חגי תשרי בלי פקקים, בלי לחץ ובלי דבש: ראש השנה באוסטרליה — כשאין אווירת חג ברחובות, חובת ההוכחה היא עלינו: ההורים. איך משמרים מסורות משפחתיות בלי משפחה, מה גורם לי להתגעגע לארץ, וכמה עולה רימון כשמוכרים אותו לא בעונה? הצטרפו אליי לפוסט חגיגי על ראש השנה בגולה.
- #52 תובנות של מהגרת לקראת בחירות — במשך שש וחצי שנים ניסיתי בכל מאודי להשתלב. פגשתי אנשים מדהימים, מצחיקים, קלילים, כאלה שבאמת בא לך להיות החברה הכי טובה שלהם. אבל משהו תמיד היה חסר… מה למדתי בסופ״ש עם אימהות אוסטרליות? ומה דגל אחד שפונה לגן משחקים גרם לי להבין? פוסט אישי על זרות וניסיון תמידי להפוך להיות מקומית.
- #51 כשהדודים מאוסטרליה באים לביקור — מה קורה כשהמהגרים חוזרים לביקור מולדת בפעם הראשונה אחרי שלוש שנים? ואם לא הפצצות מאיראן, אז אילו פצצות כבר נפלו עלינו? (רמז: לא מתימן) על הטלטלה הרגשית של הביקורים בארץ, האינטנסיביות והקושי בלהשאיר שוב את הכל מאחור ולחזור לחיים החדשים שבנינו.
- בלוג 51: מיתוס "הדף החלק" (או: למה ארזתי את החרדות שלי במזוודה?) — האם רילוקיישן לאוסטרליה באמת משנה אותך? פוסט על פסיכולוגיה של הגירה ושבירת מיתוס "הדף החלק". איך זה מרגיש לנחות בפרת' הרגועה ולגלות שארזת במזוודה את כל הלחץ והחרדות של ישראל. על ההבנה שההגירה היא זכוכית מגדלת על הנפש, והניסיון לענות על השאלה ״האם המרחק הפיזי מצליח להנמיך את הווליום של הלחץ הקיומי?״.
- בלוג 100 (50+50): טעויות של מהגרים (או: כל מה שדפקנו בדרך לאוסטרליה כדי שאתם לא תצטרכו) — פוסט חגיגי משותף (מספר 100! בטוטאל) של מעיין וחן. אוסף הטעויות הכי קריטיות והזויות של מי שעושה רילוקיישן והגירה לאוסטרליה. למה הטעות הכי גדולה שלכם היא להקשיב ל"מדכאי חלומות" בקבוצות פייסבוק, למה אסור לסמוך על רמזור ירוק כשפונים ימינה, ועוד ועוד ועוד. כל מה שדפקנו בדרך, כדי שאתם תוכלו לעשות טעויות חדשות משלכם.
- בלוג 49: כל מה שצריך לדעת על שוק השכירות באוסטרליה — פוסט חובה לכל מי שמתכנן רילוקיישן לאוסטרליה ומחפש דירה להשכרה (בפרת' או בכלל). על ההלם של "הבתים הפתוחים" (Home Opens) עם 60 איש בתור, הפלטפורמות שדורשות לדעת עליכם הכל (2Apply), ולמה מצאתי את עצמי כותב קורות חיים לכלבה. מדריך הישרדות פרקטי: איך עוקפים את חוסר ההיסטוריה השכירותית של מהגרים (Rental Ledger), למה סוכנת רילוקיישן, הקהילה או תשלום מראש הם גלגלי הצלה, ובעיקר- למה אסור לכם להקשיב למפחידנים בקבוצות ההגירה בפייסבוק. קשה, אבל לגמרי אפשרי.
- בלוג 47: דמוקרטיה בלחמנייה (והזכות המוסרית להצביע ממרחק 12,000 ק"מ?) — האם לישראלים שחיים בחו"ל צריכה להיות זכות להצביע בבחירות בישראל? מצד אחד, מי שלא חוטף טילים ולא משלם את המחיר, אולי לא צריך להחליט עבור מי שכן. מצד שני, איך אפשר לעמוד מנגד כשמדובר בעתיד של המשפחה שלנו? פוסט על הדילמה הקורעת של הרילוקיישן, ועל הפער בין בחירות קיומיות בישראל לבין אוסטרליה - שם המדינה קונסת אותך אם לא תצביע, אבל מפנקת אותך בנקניקייה בלחמנייה בקלפי.
- #44 איך לדבר עם בן הזוג על רילוקיישן? שישה היבטים לניהול שיחה פורה — אילו שאלות אפשר וצריך לשאול אחד את השניה על הנושא הענק הזה של מעבר מדינה? מאיפה בכלל צריך להתחיל? אספתי עבורכם שאלות ונקודות למחשבה ביחד ולבד, האם מתאים לכם לעבור? או שאולי זה חלום שלא באמת רוצה להתגשם?
- בלוג 43: תייר עם משכנתא — שנתיים וחצי לתוך ההגירה, הגיע הזמן לנפץ את אשליית ההתמזגות התרבותית. פוסט על ההבנה שאנחנו חיים לנצח כ"בוצדמים" תרבותיים, איך הפכתי את שאלת ה"מאיפה המבטא?" ליתרון, הפחד הקיומי לחזור לביקור בארץ ולגלות שאנחנו תיירים, ומהם "שורשי אוויר" שמאפשרים להרגיש את עצמך בכל נקודה על הגלובוס.
- בלוג 41: מתי הפסקנו לרצות לכבוש את העולם? (או: מחשבות על טייטלים, פריבילגיה והבחורה ההיא מ-Wix) — מתי הפסקנו להעריך חיים פשוטים והפכנו אובססיביים לטייטלים? פוסט על הפער בין המרדף הישראלי לכבוש את העולם, לשאיפה האוסטרלית הפשוטה לבנות חיים טובים במקביל לעבודה. על ההבנה שרילוקיישן הוא פריבילגיה שמאפשרת לך לעשות זום-אאוט, ואיך הפיכת המרדף למשהו אישי ולא ללחץ חברתי-תרבותי, לימדה אותי שאפשר להיות שאפתן גם כשאתה לובש כפכפים.
- #41 מי מהחברים והמשפחה שלכם באמת יבוא לבקר? הנה ארבעה פרופילים של מבקרים שתוכלו לצפות להם. — אין הקבלה לרגעים האלו שמייצרים זיכרונות שפשוט אי אפשר לחוות כשגרים קרוב. הצצה ריאליסטית, משעשעת וחמימה לדינמיקה המיוחדת שנוצרת כשהבית שלכם מעבר לים הופך לקומונה זמנית ומלאת חיים. ומי האנשים הקרובים שבאמת מגיעים לבקר, ולמה?
- בלוג 39: להתגעגע לילדות שלא הייתה לי — כשאתה מהגר, כבוגר, אתה יכול ללמוד את השפה, אבל לא את הזיכרון הקולקטיבי. פוסט על הזרות התרבותית, על ההחלטה לשלוח את ג'וני לבית ספר מונטסורי, והגעגוע העז לתנועת הצופים. וגם: ההבנה שלצד הקלה על כך שהוא יגדל בלי הפחדים של אוטובוסים בישראל, אני חייב למצוא דרך להזריק לו קצת "תכלסיות" ישראלית טובה.
- בלוג 37: אשמת המהגר- המתמטיקה האכזרית של הזמן (או: למה אנחנו לא ג'ורג' קלוני) — רילוקיישן זה גם לשלם "מס רגשי" כבד. פוסט פתוח על המתמטיקה האכזרית שמחשבת כמה פעמים עוד נראה את ההורים, על האשליה שחברים יטוסו לבקר אותנו (רמז: הם לא, וזה לא בגלל המרחק), ועל הדיסוננס הבלתי אפשרי של להרגיש אשם על זה שבחרנו לחיות חיים טובים, שקטים ובטוחים בשביל הילד שלנו.
- #37 כל אחת והמישל שלה: הפירוש הגלותי של השיר הישראלי לאירוויזיון — פוסט על מערכת יחסים ממכרת, מתישה ואינסופית שאיכזבה לא פעם ולא פעמיים עד שקיבלתי החלטה - לעזוב למרות האהבה. אז מי זו ה"מישל" שלי, ומדוע הייתי חייבת להתרחק ממנה כדי למצוא את החופש?
- בלוג 33: שובו של הגטו הישראלי (או: למה הפסקתי לברוח מעצמי והפכתי ל"איש הצפון") — למה הבטחתי לעצמי להתרחק מישראלים באוסטרליה, ואיך בסוף הם הפכו למשפחה החדשה שלי? על קבוצות וואטסאפ הזויות שמחפשות שקדי מרק, על ההבדל בין נימוס אוסטרלי לסיר מרק ישראלי, ועל הזרם החדש של משפחות שמגיעות לפרת' בעקבות המצב בארץ, ומזכירות לנו שאנחנו כנראה בדיוק איפה שאנחנו צריכים להיות.
- בלוג 30: חדשות מהפלנטה האחרת (או: חתול נתקע על עץ והעיר עוצרת נשימה) — בישראל, חדשות הן אינסטינקט הישרדות ואדרנלין של שמונה בערב. באוסטרליה? מהדורה דרמטית על כלב שחזר הביתה, רבע שעה על מזג האוויר ותחקיר נוקב על שכן שלא גזם עץ. פוסט על הדיסוננס הפסיכי בין הנייד שלי למסך המקומי, על חוסר היכולת (בינתיים?) לכאוב את הצרות שלהם, ועל הברכה העצומה שבחדשות משעממות.
- בלוג 29: רוחות הרפאים של הקריירה (או: איך הפכתי מאיש מקצוע לג'וניור מזיע עם חרב על הצוואר) — כשאתה עושה רילוקיישן, התואר שלך והניסיון מהארץ נשארים במכס. פוסט חשוף על החיים בשתי משרות, על הפסקות אסטרטגיות מהמרוץ המתיש, ועל הגעגוע הפשוט לידיים שעובדות.
- #29 איך מוצאים עבודה באוסטרליה? מדריך למהגר המתוסכל — אני כבר לא אותה מעיין של ישראל. ברגע שנחתתי פה - התאפסתי. בדיוק ככה. אף אחד לא מכיר, לא יודע, לא שמע, לא קיבל המלצה, כלום. אז התחלתי במסע לחיפוש העבודה האמיתית הראשונה שלי.
- בלוג 28: מסדר המפקד, גרסת פרת': טראומת ה-Rental Inspection (או: למה אני מנקה פאנלים עם קיסם אוזניים?) — חושבים ששכירות באוסטרליה זה כיף? חכו שתכירו את ה-Rental Inspection. פוסט על ההשפלה התקופתית שבה אנחנו הופכים מקבלני ניקיון אובססיביים עם פחד מהסוכנת נדל"ן, ומתים לחיזוק חיובי כמו ילדים בגן. מצד שני- אם אתם בעלי הנכס, המערכת הזו היא גן עדן.
- #28 להפוך לאוסטרלים באמצע החיים: על חוויית קבלת האזרחות אחרי 6 שנים — חשבנו שנישאר פה שנה, והנה אנחנו שש שנים אחרי עם אזרחות אוסטרלית ביד. פוסט מתומצת על התהליך עצמו ועל הטקס שחתם אותו. ואיך מסבירים לילדה שגדלה באוסטרליה מה זה אומר לקבל אזרחות?
- בלוג 25: מתי "שם" הופך ל"כאן"? (או: תאוריית שק הדאגות וטוויסט הויזה האכזרי) — על הרגע שבו מצאתי את עצמי אומר "איזה כיף לחזור הביתה" והתכוונתי לבית בפרת'. פוסט על שורשים, על "שק הדאגות" הישראלי שהוחלף בחרדות של מהגרים, ועל הטוויסט האכזרי של חוקי הוויזות שמוכיח לנו שכרגע, אנחנו עדיין פה על תנאי.
- #25: מלחמת ממשלות: על איראנים, ישראלים ויחסים בחו״ל — על החיבור האנושי שמתעלה על הפוליטיקה, ההימנעות משיחות פוליטיות עם ישראלים, התנפצות הסטיגמות והתקווה לשינוי הנרטיב העולמי.
- #24 טרנספורמציה חברתית: שש שנים בפרת׳, מערב אוסטרליה - מהקורונה ועד היום, בקצרה — המהגרת שתמיד חגגה יום הולדת באמצע החורף, הפכה בין לילה לילדת קיץ ב-38 מעלות בצל. את הפרק הזה, פרק 24 שהוא קצר וסימבולי, אני אקדיש לדבר על השינויים החברתיים שעברו על פרת׳ ועלי ב-6 שנים.
- בלוג 21: מבצע סבא-סבתא: הביקור, המיתוסים, והשקט הרועש שאחרי הסערה — הביקור הראשון של ההורים שלי באוסטרליה היה רכבת הרים רגשית. מניפוץ מיתוסים על אנטישמיות ברחובות פרת', דרך "מבצע סבתא" שבדק את איכות החיים והחברים שלנו, ועד ליום שאחרי, כשנשארים עם השקט, הגעגוע וההבנה החדה שיש מחיר אמיתי למרחק.
- בלוג 20: החברים שנשארו מאחור, החגים החדשים והגעגוע לקלות הבלתי נסבלת של הקיום (הישראלי) — אחרי שההתלהבות מהקנגורו יורדת, נשארים עם השקט. פוסט על המעבר מלהיות "הלב של החבר'ה" לרוח רפאים בוואטסאפ, על הגעגוע לקפוץ לקפה בלי לקבוע ביומן שבוע מראש, ועל איך בונים משפחה חדשה מזרים שהופכים לאחים ברגע אחד.
- #17 הקורונה לא תעצור אותנו: על הביקור הראשון שלנו בארץ, וטיפים לחברים ומשפחה — אחרי שנתיים של סגר במערב אוסטרליה, חזרנו לביקור ראשון בבית שהשתנה לגמרי מאז שעזבנו. על געגוע למה שאין, קורונה וילדה אחת שגדלה מרחוק.
- מצעד הפוסטים הנקראים ביותר - רכבת לאוסטרליה 2025 — לכבוד השנה החדשה, אספנו לכם את התחנות שהכי עניינו אתכם השנה ברכבת שלנו. מהרגעים המרגשים והקשים של המרחק מהארץ, ועד למדריכים הפרקטיים לחיים בפרת' - הנה מה שקראתם הכי הרבה השנה..
- בלוג 15: להיות 80% מעצמך (או: למה אני פחות מצחיק באנגלית) — בין ה-'No Worries' של פרת' ל-'חלאס' של הלב. לחיות בשפה זרה זה כמו להריץ תוכנה כבדה על מחשב ישן. על העייפות המנטלית, מותו של ההומור והחיפוש אחרי ה-100% שלנו מעבר לים.
- בלוג 13: כפתור ה"השתק" על הלב (או: על הפריבילגיה והקושי שבמרחק) — לא נכנס יותר ל-N12, השתקתי את ה"צבע אדום", ואני בוחר (במודע?) לא לדעת. בגידה או הישרדות? הפעם אני שם בצד את השקיעות והקנגורו ומדבר על הצד האחר של הרילוקיישן: אשמת הניצול, הבושה שבלהיות מאושר כשהארץ בוערת, והמחיר השקוף של השפיות ב-12,000 ק"מ מרחק.
- #12 להתחיל מאפס: טיפים לעצמאיות ברילוקיישן — איך לוקחים עסק קיים ומצליח, שיש לו כבר לקוחות, המלצות ושם כלשהו בארץ - ומעבירים אותו למקום שאף אחד בו לא מכיר אותך? האם פותחים עמוד חדש ברשתות החברתיות? האם ממתגים מחדש? איך מתחילים בכלל?
- #10 זו הסיבה שבגללה השמשה הקדמית תמיד נקייה כשנוהגים בצד השני של הכביש — להתחיל לנהוג בצד השני של הכביש זו חוויה מעצימה ומטמטמת באותו זמן. מה הדבר הראשון שעושים כשנכנסים לאוטו? מה הסיטואציות שבטוח יקרו לכם, כמה סיפורים משעשעים.
- #9 לא קונים כלום: הקבוצות והמדרכות שעוזרות לכם לחסוך — בתור ישראלית שמסרה כמה דברים באתר ״אגורה״ ופרסמה כמה מצלמות ועדשות ביד-2 וחשבה שהיא גילתה את אמריקה, לא היה לי מושג לאיזה גן עדן של יד שניה הגענו כשנחתנו בפרת׳.
- בלוג 7: חברים, שכנים והוד מלכותה- על הקושי להתחבר באוסטרליה ועל הפתרון הפרוותי שלנו — אחרי סופת הסידורים הראשונית, הגיע השקט – ואיתם השאלות הגדולות: איך בונים קהילה ומוצאים חברים במקום שבו כולם נחמדים אבל המעגלים החברתיים סגורים? איך הופכים שיחות חולין עם האנשים הכי נחמדים בעולם לחברויות אמת? פוסט על הפרדוקס החברתי באוסטרליה, על תובנות תרבותיות מפתיעות, ועל איך מצאנו דרך מקורית להכניס קצת שמחה ובלאגן הביתה.
- #6 ״להיתקע״ עם סבתא באוסטרליה — אמא שלי הגיעה לבית החדש שלנו בפרת' שבוע לפני שהקורונה סגרה את גבולות מערב אוסטרליה הרמטית. זה היה הדבר הכי טוב שיכול היה לקרות לנו.
- בלוג 4: אחרי הנחיתה זה יעבור (או: איך שורדים את השבועיים הראשונים באוסטרליה) — נחתנו, השתעלנו, קנינו מיטה – ועכשיו אפשר לקרוא לזה בית. כמעט.
- בלוג 2: קבלה — אז קיבלנו תשובה חיובית מאוניברסיטה בפרת' - עיר מבודדת בצד המערבי של אוסטרליה. ואז התחילה הבירוקרטיה האמיתית, ושם גילינו שני טיפים משני חיים.
- בלוג 1: התחלה (יותר נכון, Inception) — איך נולד הרעיון לעבור לאוסטרליה? למה בחרנו דווקא בפרת'? (העיר הכי מבודדת בעולם). ועוד קצת על רכבת ההרים הלוגיסטית והנפשית של הליך ההגירה – מהחלום ועד לקבלת הויזה.
- #1 למה לי הרפתקאות עכשיו? — תמיד ידעתי שאגור בחו״ל, לפחות לתקופה, כמו שההורים שלי עשו איתנו. כשתום דיבר איתי על המחשבות שלו ללמוד תואר שני בחו״ל - לגמרי זרמתי. לא ידעתי שהתקופה הזו תהפוך לחיים שלנו, ושלא ממש נרצה לחזור…
- בלוג 3: התארגנות וכמה טיפים לפני הנסיעה — נחתנו באוסטרליה (באיחור ובלי בגדים), למדנו על בשרנו שהגירה זה כאב ראש יקר בטירוף, וגילינו שכשזה מגיע לויזות, קורות חיים וחיפוש בית - אסור להתקמצן על עזרה מקצועית.
נושאים נוספים
רכבת לאוסטרליה — לחצו לאתר המלא